"בלי הסכם (עם הפלסטינים) לא ניתן יהיה להוריד את יוקר המחייה" – כך נכתב על גבי שלטי חוצות שנתלו ברחבי הארץ. זו גרסה חדשה לסיסמא הוותיקה "כסף לשכונות ולא להתנחלויות". אבל מי הגוף העומד מאחורי אמירה זו, אשר קושרת בין דרישות המחאה החברתית של קיץ 2011 לבין חתימה על הסכם שלום? הפעם, אין מדובר במק"י או בתנועת שלום רדיקלית, אלא בגוף המאגד במסגרתו מספר בעלי הון, הקרוי BTI, ראשי תיבות באנגלית של "לנפץ את המבוי הסתום".
יוסי ורדי (באמצע) רוצה שלום "כדי לחזור לעסקים כרגיל" (צילום: הפורום הכלכלי העולמי)
באתר האינטרנט של הקבוצה ניתן לעיין בעקרונותיה: "יוזמת BTI מורכבת מקבוצה של אנשי עסקים ומנהיגי החברה האזרחית, ישראלים ופלסטינים, אשר מאמינים בצורך הדחוף שבהגעה לפתרון 'שתי מדינות לשני עמים' של הסכסוך הישראלי-פלסטיני… היוזמה קוראת למנהיגים הפוליטיים לתת את העדיפות הגבוהה ביותר להשגת פתרון של שתי מדינות ולסיום הסכסוך בין שני העמים".
הקבוצה הוקמה ביולי 2013 בידי יוסי ורדי, בעל הון ישראלי מענף ההיי-טק, ומוניב אל-מסרי, בעל ההון הפלסטיני האמיד ביותר בגדה המערבית. באתר האינטרנט של היוזמה נכתב, כי היא כוללת "כ-300 אנשי עסקים מובילים, ישראלים ופלסטינים, אשר מייצגים נתח משמעותי של התוצר המקומי הגולמי בישראל וברשות הפלסטינית, כמו גם מספר דיפלומטים ומנהיגים צבאיים לשעבר. הקבוצה היא א-פוליטית, וכוללת אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית. חברי הקבוצה מודאגים מכך שחוסר ההתקדמות באפיק המדיני יישמר את הסטטוס-קוו הבלתי רצוי. אנו מאמינים כי רק פתרון מדיני יאפשר את מימוש הפוטנציאל הכלכלי, ובכך יקדם באופן משמעותי את רווחתם של הפלסטינים והישראלים, ויעזור לבסס את הביטחון והיציבות בשני הצדדים. היוזמה פועלת תחת חסותו של הפורום הכלכלי העולמי (פורום דאבוס)".
במודעות שפרסמה יוזמת BTI בעיתונים היומיים בשבוע שעבר, נכתב בהבלטה "אנחנו לצידך, ראש הממשלה, כי רק אתה יכול!". בין החותמים על המודעה, ניתן למצוא אנשים שהם ציר מרכזי של הבורגנות הישראלית: יורם יעקבי (מראשי מיקרוסופט ישראל), מוריס קהאן (מייסד חברת התוכנה המקומית הגדולה ביותר, "אמדוקס", ואחד מבעלי ההון הגדולים בישראל), מיכה גייגר (מנהל בשלוחה המקומית של חברת "שמרוק" האמריקאית), חיים טייכהולץ (מנכ"ל בישראל של החברה הרב-לאומית "אלקטל-לוסנט"), דוד קוליץ (מראשי לשכת המסחר ישראל-אמריקה ויו"ר קבוצת "אלול", העוסקת בסחר בנשק), דליה נרקיס (יו"ר מנפאואר ישראל – סניף של החברה האמריקאית הגדולה בעולם לעובדי קבלן), עמי גניגר (יו"ר ומנכ"ל תיא תקשורת), עודד גרא (סגן נשיא של בנק רוטשילד בישראל), בני לנדא (יו"ר קבוצת לנדא לננוטכנולוגיה), גד פרופר (אסם, לוריאל ישראל ויו"ר לשכת התעשייה והמסחר של ישראל והאיחוד האירופי), ועוד.
המכנה המשותף של אנשי הקבוצה: הם שותפים או מנהלים של חברות רב-לאומיות אמריקאית או אירופיות, הפועלות בישראל. יצוין כי אנשי עסקים אלה נפגשו בשבוע שעבר (25.1) עם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בכינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. יו"ר הקבוצה, ורדי, הודה לקרי "על מחויבותו לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני".
"היוזמה שלנו נועדה לתמוך ברה"מ, בנימין נתניהו, וביו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. אנחנו כאן כדי לסייע להם", אמר ורדי. על כך השיב קרי, כי "אתם, אנשי העסקים שעומדים בקדמת הבמה, מבינים טוב מכולם את תרומת השלום לכלכלה".
הקמת הקבוצה ופעולותיה הנמרצות, מעלות לפחות שלוש שאלות: למה עכשיו? למה הם מצדדים במדינה פלסטינית? ומדוע בחרו לתלות דווקא בנתניהו את הסיכוי להשיג הסכם שלום?
העיתוי מאחורי הקמת הקבוצה, אינו מקרי. יוזמות החרם הבינלאומיות על ישראל, ובמיוחד על ההתנחלויות, הולכות וגוברות. העובדה שמגזרים שונים בבורגנות הישראלית – וגם בזו הפלסטינית – החלו לפעול בעת הזו לקראת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, היא ביטוי לרצונם להפחית את גובה הלהבות כדי לאפשר "עסקים כרגיל".
הסיבה להתרפקות של הקבוצה על בנימין נתניהו, נובעת מכך שמעמד בעלי-ההון הישראלי מאוהב בו ובפועלו. ראשי ממשלה קודמים – אהוד אולמרט, אריאל שרון, אהוד ברק – היטיבו כולם עם בעלי ההון. אך איש לא הגדיל לעשות למענם כמו ביבי, ולכן – איש לא זכה באהדה כה גדולה בחוגי ההון והשלטון.
אך מבחינת בעלי ההון, זו תמיכה על תנאי. והתנאי הוא, שיחסי התלות בין המדינה הפלסטינית שתקום לבין הקפיטליזם הישראלי – יישמרו כפי שהם כיום. כך שמנקודת מבטם של העובדים הישראלים והפלסטינים, אין לפתח ציפיות גדולות מהסדר נוסח BTI, המתבסס על הנצחת הניצול המעמדי והדיכוי הלאומי.
נראה, עם זאת, שליוזמת BTI צפויה אכזבה. נתניהו לא עתיד לספק הסכם שלום עם הפלסטינים, שכן הוא אינו מעוניין לעמוד בתנאים היסודיים, שיבטיחו חתימת הסכם כזה: הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי ה-4 ביוני 1967, שתי בירות בירושלים, פינוי ההתנחלויות, פירוק חומת ההפרדה, שחרור האסירים הפלסטינים, ופתרון בעיית הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם.
