לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) פרסמה אתמול (רביעי) שבכוונתה לשלול את תעודת העיתונאי מכתב אל–ג'זירה, אליאס כראם. בהודעה אמר מנהל לע"מ, ניצן חן, כי נושאי תעודת עיתונאי מחויבים בשמירה על "כללי אתיקה עיתונאית אוניברסלית לדיווח חדשותי" וכן ש"מי שלוקח חלק פעיל במאבק פוליטי" צריך לעשות זאת ללא תעודת לע"מ. בהודעה צוין שההחלטה הסופית תהיה כפופה לשימוע.

העיתונאי אליאס כראם (צילום: אל–ג'זירה)

ארגון העיתונאים של ההסתדרות גינה אמש את הודעת לע"מ וקרא ללשכה לחזור בה. בתגובת הארגון נכתב בין היתר כי "הטיעונים לשלילת התעודה, כפי שפורסמו בהודעתה של לשכת העיתונות הממשלתית, הינם בלתי נסבלים במדינה דמוקרטית. עיתונאים אינם רק צינורות של מידע, והם גם פועלים לעתים כדי לקדם סדר יום בהתאם לאינטרס הציבורי כפי שהם רואים אותו, וזאת בכפוף לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. לא יעלה על הדעת שהמדינה תפגע ביכולתו של עיתונאי לסקר רק בגלל סדר היום שהוא מקדם, יהיה ביקורתי ככל שיהיה כלפי התנהלות המדינה".

גם הישאם נפאע, חבר מערכת היומון הקומוניסטי "אל–איתיחאד" – שבעצמו נסגר על–ידי ממשלת ישראל ב-1953 במסגרת פרשת "קול העם" – התייחס בשיחה עם "העין השביעית" לשלילת תעודת העיתונאי. נפאע עקב אחרי סיקור ניסיונות הסגירה בתקשורת ולא מצא דוגמאות כלשהן להסתה. "לא היה כלום. פשוט כלום. איוב קרא לא אמר כלום, וגם נתניהו לא אמר כלום", הוא אומר.

נפאע מספר שהוא אינו מחבב את האג'נדה העיתונאית של אל–ג'זירה, שלדבריו סייעה בהצתת מאבקים אלימים בעולם הערבי. "עם זאת, אני לא תומך בסגירת אל–ג'זירה – כמו שלא אתמוך בסגירה של 'ישראל היום'", הוא אומר. "אם יש דוגמה מסוימת בנוגע לאל–ג'זירה או כל ערוץ אחר, אפשר לדון בזה קונקרטית. האם ערוץ התקשורת הספציפי הזה, אל–ג'זירה, ממש הסית? בוודאי שלא. יכול להיות שהוא ריאיין מישהו שאמר אמירה קשה, חריגה, מסיתה אפילו – אבל לבוא ולהגיד 'בואו נסגור את הערוץ הזה'?".

"כערבי פלסטיני אזרח ישראל", הוא הדגיש "גם כשאני צופה בערוצים הישראליים המרכזיים אני שומע לפעמים דברים מקוממים – למשל, כשיש אירוע אלים או מלחמה, מה שנקרא בלקסיקון הישראלי הרשמי 'מבצע', או כשאזרח ערבי מואשם או חשוד במשהו ששמים תחת הכותרת של 'פגיעה בביטחון'. במקרים כאלה אני שומע המון פעמים דברי הסתה ממשיים. למשל, כשמגיע פוליטיקאי מרכזי ואומר 'תחרימו את כל הערבים' – אף פעם לא מתעכבים כדי לחשוב על העניין הזה".

"זה קורה עם ערוץ 2 וערוץ 10, כשיש אירוע מסוים ומשמיעים את כל התזמורת הזאת של 'מוות לערבים', 'להרוג את הערבים' ו'לגרש את הערבים'", הוא מוסיף. "מישהו חשב, אפילו לא לסגור, אלא למתוח על הדבר הזה ביקורת בטור עיתונאי? אף אחד, אולי חוץ מאחד–שניים מבקרים ומבקרות. וזה הרי קורה יום–יום בעיתונות הישראלית".

בשבוע שעבר כינס שר התקשורת איוב קרא מסיבת עיתונאים ובה הצהיר כי בכוונתו להצר את צעדיה של אל–ג'זירה בישראל ועד לסגירתו – למרות שאין לו סמכות לחייב אותם לעשות זאת. "זה מצחיק, זה מגוחך", הגדיר זאת נפאע. "איוב קרא מזכיר לי את השליטים האלה שרצו לסגור כל מיני ערוצים ולא ידעו שכל הצעירים וחלק רחב מאוד מהציבור משתמש ברשתות חברתיות ובאמצעי תקשורת אלטרנטיביים".

לדבריו, מדובר בהסחת דעת. "הניסיון הזה של קרא ונתניהו לא רק מגוחך", הוא אומר, "הם עשו את זה בתזמון מסוים – אחרי שהם עשו את כל הטעויות והפשלות בירושלים – ורצו לחפש אשמים. בדיוק כמו שקרה אחרי שהמשטרה באה ואמרה שראש הממשלה חשוד – והוא בתגובה תקף את התקשורת והשמאל. אני מתפלא שהאזרחים בישראל לא רואים את זה – הרי זה כל–כך פשוט, זה כל–כך צועק לשמים".