לאחרונה מלאו 15 שנים לתחילת המצור שמטילה ישראל על רצועת עזה. התאריך לא צוין בידי שום גורם ישראלי רשמי, ואף לא הוזכר בהודעות דובר צה"ל. לדברי הארגון "משמר זכויות האדם", השלכות המצור נתגלו בחלוף השנים כהרסניות: ההגבלות הגורפות על יציאת תושבים פלסטינים מרצועת עזה שוללות מהם את האפשרות לשפר את חייהם. המצור החריב את כלכלת הרצועה, וגרם שסע בקרב העם הפלסטיני.
תושבת רצועת עזה ליד ביתה שנחרב מהפצצת צה"ל במהלך מלחמת "עופרת יצוקה", 17 בינואר 2009 (צילום: אקטיבסטילס)
אוכלוסיית רצועת עזה מורכבת ברובה מצעירים: 70% מתושבי הרצועה הם בני פחות מ-30, ויותר ממחציתה – קטינים. צעירים אלה הם דור שמעולם לא הכיר מציאות מלבד זו של חיים תחת מצור; מציאות בה חירויות בסיסיות – הזכות להקים משפחה, לקבל טיפול רפואי או לבחור מקצוע – תלויות בעיקר בהחלטותיו השרירותיות של השלטון הישראלי.
על פי ארגון "גישה", סובלים תושבי עזה ממדיניות ישראלית בת עשורים, החותרת לבדלם מבני עמם הפלסטינים בגדה המערבית ובישראל. ממשלת ישראל מפעילה לחץ על התושבים ומטילה עליהם עונשים קולקטיביים במענה לאירועים שאינם בשליטתם. כל עוד המצור על עזה נמשך, מנושלים תושביה מזכויות היסוד שלהם.
שישה מכל עשרה צעירים – מובטלים
משרד האו"ם לעניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים פרסם לאחרונה דו"ח ובו סדרה ארוכה של נתונים לגבי המציאות הכלכלית והחברתית ברצועה. לפי הדו"ח, שיעור האבטלה בקרב תושבי עזה הוא מהגבוהים בעולם ואף נמצא במגמת עלייה: ברבעון הראשון של שנת 2022 היו 47% מתושבי הרצועה מובטלים, לעומת 35% מובטלים בשנת 2006. בתחילת 2022, היה שיעור האבטלה בקרב צעירים בעזה (בני 15 עד 29) 62.5%.
עוד חשף דו"ח האו"ם, כי שליש מהמשפחות בעזה מתקשות לממן צורכי חינוך בסיסיים עבור ילדיהן, לרבות שכר לימוד ורכישת ספרי לימוד. נכון להיום, 1.3 מיליון מתוך 2.1 מיליון התושבים בעזה (62%) זקוקים לסיוע שוטף באספקת מזון.
במשך שנים החריבו הסגר, ההתקפות הצבאיות הישראליות והניהול הכושל של חמאס את מרבית התשתיות בעזה. תחנת הכוח של עזה מסוגלת להפיק 80 מגוואט לשעה לכל היותר, וישראל מוכרת לרצועה 120 מגוואט לשעה נוספים. הכמות הכוללת מספקת רק כמחצית מהביקוש לחשמל בעזה (450-400 מגוואט לשעה). אשתקד נמשכו הפסקות חשמל יזומות 11 שעות ביממה בממוצע. לכך חשוב להוסיף, כי 78% מהמים הנצרכים ברצועה אינם ראויים לשתייה.
סגר בשיתוף פעולה עם מצרים
תושבי עזה שגדלו תחת המצור הישראלי, ברובם לא יצאו מגבולותיה. במהלך 25 השנים האחרונות פעלה ישראל לשתק את חופש התנועה של תושבי עזה, ומאז יוני 2007 (עם עליית תנועת חמאס לשלטון ברצועה) היא נותרה סגורה. מאז ספטמבר יוצאים מדי שבוע כמה אלפי פועלים מעזה לעבודה בישראל, אך זו טיפה בים.
ישראל הטילה הגבלות מחמירות על שימוש הפלסטינים במרחב האווירי והימי. היא מונעת את פתיחתו המחודשת של שדה התעופה בעזה, אותו החריב צה"ל ב-2002, ולא מתירה לרשויות הפלסטיניות להקים נמל ימי. התנהלות בריונית זו כופה על הפלסטינים שימוש בלעדי בנתיבים יבשתיים לשם מעבר לישראל או לחו"ל.
ישראל מנהלת את המצור על עזה בשיתוף פעולה עם מצרים. אך גם זו מגבילה את שימוש הפלסטינים במעבר רפיח שבשליטתה. מאז מאי 2018, הותירו הרשויות המצריות את מעבר רפיח פתוח באופן קבוע יותר. בשל הגבלות התנועה הדרקוניות שישראל מטילה על תושבי עזה, מעבר רפיח הוא פתח יציאה עיקרי. אולם המדיניות המצרית כוללת עיכובי מעבר תכופים והתעמרות בעוברים במעבר רפיח, ובכך מגבירה זו את פגיעת המצור בזכויות האדם של הפלסטינים.
מדיניות איסור היציאה שמטילה ישראל על תושבי הרצועה מונעת מהם מעבר חופשי לגדה המערבית. האיסור מקשה על איחוד משפחות הנמצאות בחלקיה השונים של פלסטין, ומונע מאנשי מקצוע, בהם רופאים, ספורטאים ואחרים לממש הזדמנויות מקצועיות בפלסטין או בחו"ל. ארגוני זכויות אדם תובעים מישראל לחדול ממדיניותה הכוחנית והכובשת ולפרק לאלתר את מנגנון המצור על עזה.
יוסי אבו
