גילוי דעת הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית
הודעתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט על מועד התפטרותו (מחצית ספטמבר, מועד הפריימריס, בהם ייבחר היו"ר הבא של מפלגת קדימה), היא ביטוי למשבר העמוק של הפוליטיקה הממסדית בישראל.
הסיבה המיידית להודעה בדבר מועד ההתפטרות הן החקירות המשטרתיות בפרשות השחיתות השונות, בהן חשוד אולמרט. אומנם, אנשי אולמרט ניסו לנופף בחוק יסוד הממשלה, הקובע, כי על ראש ממשלה להתפטר רק לאחר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, ולטעון, שאולמרט יכול להמשיך ולכהן. אולמרט עצמו הודיע, כי יפרוש רק כאשר יגישו נגדו כתב אישום, ועד אז ימשיך "לשרת את המדינה". אך כל התירוצים האלה קרסו נוכח חוסר האמון הגובר של הציבור הישראלי במי שחשוד בשורה כה ארוכה של שחיתויות.
הלשכה פוליטית מציינת, כי התפטרות אולמרט מבטאת משבר מעמיק גם בשני תחומים נוספים. התחום האחד הוא – מדיניות הכוח והתכתיב הצבאי, שבאה לידי ביטוי בוטה במלחמת לבנון השנייה. ציבורית, מלחמה זו נחשפת יותר ויותר כמלחמה מיותרת, שהסבה נזקים ולא הניבה שום תוצאה חיובית. לתחושה הציבורית השלילית תרמו גם הדו"ח של ועדת הבדיקה וההתמשכות של פרשת השבויים. כשלו גם הניסיונות של אולמרט ליפות את המדיניות ההרסנית של הרחבת ההתנחלויות והעימות הצבאי המתמשך באמצעות שיחות עם הנשיא אבו-מאזן, בהן לא הציעה ישראל דבר מהותי המקדם את השלום.
התחום האחר נוגע ליחסי הון-שלטון. נראה, כי בשום תקופה קודמת, לא היה שיח ציבורי כה ביקורתי על השליטה המכרעת של בעלי ההון (18 המשפחות) בקביעת המדיניות ועל השיחוד הישיר או העקיף של פוליטיקאים בכירים. פרשות אולמרט שבה וממחישה, כי השלטון במדינה בורגנית הוא, במילותיו של אנגלס, ברית בין הבורסה לפוליטיקאים.
הלשכה הפוליטית מדגישה, כי העם בישראל, כלל האזרחים היהודים והערבים, זקוקים לא רק לראש ממשלה אחר, אלא, ובעיקר, למדיניות אחרת של שלום ישראלי-פלסטיני צודק ויציב בקווי ה-4 ביוני 1967, עם שתי בירות בירושלים ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם; של הגנת האינטרסים של השכירים ושל צדק חברתי וסביבתי; של שוויון אזרחי ולאומי של האוכלוסייה הערבית בישראל; ושל הגנת החירויות הדמוקרטיות וקידום שוויון האישה.
הלשכה הפוליטית של מק"י קוראת לשיתוף פעולה בין כל שוחרי השלום, יהודים כערבים, במערכה נגד המדיניות האמריקאית-ישראלית הרת האסון באזור; למען מניעתה של הרפתקה צבאית נוספת נגד אירן או כל יעד אחר; למען שלום צודק ללא כיבושים והתנחלויות; ולמען דמוקרטיה וקידמה חברתית.
31 ביולי 2008
