חולות סמר התפרסו בעבר על שטח של שטח של 700 דונם ובמשך השנים נגסו בשטח הטבעי שפכי מפעלי תמנע, שטחי חקלאות ומחצבות חול, עד שנותר ממנו רק כשליש משטחו המקורי. על יותר משליש מהשטח שנותר חלה בעבר תכנית מפורטת לכרייה שקבעה כי הכרייה תעשה בשלבים. החלק הראשון של השטח הוצא למכרז ובמשך מספר שנים נכרה בו חול. בינתיים פג תוקף התכנית ומינהל מקרקעי ישראל הגיש תכנית חדשה, זהה במהותה, שתאפשר את המשך הכרייה גם בשטח שנותר.
לטענת "אדם טבע ודין" התכנית אושרה להפקדה במרץ 2006, מספר חודשים אחרי כניסתה לתוקף של תמ"א 35 (תוכנית מתאר ארצית). על פי התמ"א, שטח התכנית מוגדר כ"מכלול נופי" וכ"אזור בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה". לסיווגים אלו השלכות מרחיקות לכת לגבי האפשרות לאשר בשטח תכניות פיתוח, ובפרט תכניות כרייה, שלא ניתן לאשר מבחינה חוקית בתחום מכלול נופי, והם מחייבים גם קיום דיונים מיוחדים והגשת נספח נופי סביבתי. "למרות ההכרה בשטח כשכיית חמדה נופית, התעלמה הועדה המחוזית לחלוטין מהוראות התמ"א ואישרה את התוכנית", אמרה עו"ד נירית לוטן "מאדם טבע ודין". לוטן טוענת כי "הליך אישור הכרייה היה פסול לכל אורכו ולכן אנו מבקשים את התערבותו של בית המשפט למנוע את המשך הרס אוצר טבע ייחודי זה".
לדברי לוטן, בעתירה צוין כי רשות הטבע והגנים לא נתנה אישור לכרייה כמחוייב במקרים שכאלה וכי מעולם לא נערכה כל בדיקה אמיתית של הצורך בכרייה. עוד הוסיפה לוטן כי "גם אם ייכרה כל החול מהדיונות שבמכרז, הוא יספיק לחמש- שבע שנים בלבד, וגם זה רק לתעשיית הבנייה (ולא לחקלאות)."אנו טוענים שאין כל היגיון בפתרון כה קצר טווח במחיר סביבתי כה כבד, ושממנהל מקרקעי ישראל, שמנהל את הקרקעות כנאמן הציבור, מחויב גם לשמירת נכסי הטבע הציבוריים ולא רק להפקת רווחים מהירים מהם".
