בשבוע שעבר מלאו עשר שנים למותו של מאיר וילנר, שהיה ממעצבי דרכן של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ושל החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש).

וילנר נולד בווילנה בשנת 1918. למד בגימנסיה "תרבות" וכנער  היה פעיל  בתנועת "השומר הצעיר". ב-1938, בהיותו בן עשרים, הגיע לארץ, שהייתה תחת שלטון בריטי, ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור זמן קצר הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שפעלה אז במחתרת.

תופיק טובי ומאיר וילנר בכנסת (צילום ארכיון: זו הדרך)

מאיר וילנר היה בהנהגת המפלגה הקומוניסטית מראשית שנות ה-40 ובמשך 55 שנה. היה חבר הוועד המרכזי ומוסדותיו, וכיהן כמזכ"ל מק"י בין השנים 1965 ל-1990.

וילנר מילא תפקיד מרכזי בגיבוש עמדותיה של מק"י בשאלות המדיניות, החברתיות והרעיוניות. הוא היה שותף בכיר להחלטה שקיבלה המפלגה הקומוניסטית בשנת 1945, ולפיה בארץ התגבשו שני עמים, ולכן הפתרון צריך להביא בחשבון את האינטרסים של שניהם. בהמשך תמך בהחלטת עצרת האו"ם (נובמבר 1947) בדבר הוצאת הצבא הבריטי וכינון שתי מדינות, יהודית וערבית, שיחיו בשלום זו בצד זו. למען פתרון זה נאבק עשרות שנים, ושב והסביר את תוכנו ומשמעותו באין-ספור מאמרים ונאומים.

וילנר חתם על מגילת העצמאות של ישראל כנציג מק"י, והיה חבר מועצת העם הזמנית. כיהן כחבר הכנסת בסיעות מק"י וחד"ש מאז הכנסת הראשונה ב-1949 ועד לכנסת ה-12, ב-1990, במשך 11 כנסות.

החשיפה שחשפו וילנר, יחד עם שותפו לדרך תופיק טובי, את הטבח בכפר-קאסם (1956) הפכה סמל למערכה שניהל כל חייו נגד האפליה הלאומית, הגזענות והלאומנות.

בשנת 1967 נעשה ניסיון התנקשות בחייו. פעיל בתנועת "חירות" (שלימים – הפכה למפלגת הליכוד) תקע סכין בגבו והוא נפצע אנושות. היה זה ניסיון מובהק לרצח פוליטי בשל עמדותיו העקרוניות של וילנר נגד מלחמת יוני 1967 התוקפנית ומאבקו לסיום הכיבוש ולכיבוד זכויותיו הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני.

לוילנר הייתה תרומה אישית חשובה בהחלטות מרכזיות שקיבלה המפלגה, וביניהן – ההחלטה בדבר הקמתה של חד"ש כחזית של קומוניסטים, של שוחרי שלום וצדק חברתי, של יהודים וערבים. בדיון שנערך בכנסת בעקבות התפטרותה של ממשלת רבין הראשונה, ב-21 בדצמבר 1976, שרטט וילנר את התוואי להקמתה של חד"ש:    "ומה שנוגע לנו, אנחנו ניזום לבחירות לכנסת רשימה של חזית שלום ודמוקרטיה יהודית-ערבית. תכניתה תהיה כזאת שלא תבטא את מלוא העמדות שלנו, אלא רק חמש נקודות:

(1) שלום על בסיס ריאלי תוך הכרה במלוא הזכויות של ישראל לריבונות בקווי יוני 1967 ולשלמות טריטוריאלית; הכרה  במדינה פלסטינית עצמאית  בגדה המערבית וברצועת עזה, וכמובן, בחלק הערבי של ירושלים; פתרון צודק של שאלת הפליטים הפלסטינים; הבטחת חופש השיט לישראל כלכל המדינות, וכל זאת בהסכמים חוזיים; (2) הגנה על החירויות הדמוקרטיות; (3) הגנה על זכויות העמלים; (4) הבטחת שוויון זכויות אזרחי ולאומי לאוכלוסייה הערבית בישראל; (5) ביטול האפליה העדתית". וילנר פרסם בביטאוני המפלגה "קול העם", "אל-איתיחאד", "ערכים" ו"זו הדרך" מאות מאמרים, בהם תרם להבהרת הקו המפלגתי ולעדכונו בעקבות תמורות פוליטיות. יצוין שבמוצאי שבת, 15 ביוני, בשעה 19:00, יתקיים בבית הידידות בנצרת אירוע לזכרו של מאיר וילנר.