תערוכה מעבודותיו של היוצר הקומוניסטי מלך ברגר תפתח ביום ראשון הקרוב, 1 ביולי, בגלריה של תיאטרון דימונה, רחוב כובשי אילת 2. התערוכה תוצג חודשיים, עד סוף אוגוסט. ברגר, בן 93, מסר כי "זו תערוכה הרוצה לקדם את השלום בין העמים".

סדנת כתיבה צעירה בתיאטרון דימונה – ברקע: עבודותיו של מלך ברגר (צילום: תיאטרון דימונה)

ברגר נולד בשנת 1926  בצ'כיה, וכשהיה בן שלוש המשפחה היגרה לברזיל והתגוררה באחת המושבות החקלאיות שהברון הירש ייסד באמריקה הלטינית. ברגר סיפר בריאיון עיתונאי: "אבא שלי זכרונו לברכה, הגיע לברזיל קצת לפנינו, אבל בשנת 1929  הייתי כבר בברזיל. אבא קיבל שטח אדמה בקוּאַטְרוֹ אִירְמָאוּס שברִיּוֹ גְּרָנְדֶה דוֹ סוּל. קיבלנו פרה, קיבלנו סוס וגם שטח אדמה, בדיוק כמו שהיה נהוג עם המתיישבים בארגנטינה. המשפחות חיו במרחק חצי קילומטר אחת מהשנייה. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים. מקרר? חפרנו מתחת לאדמה שהייתה קרה. אנחנו גדלנו על חיטה ותירס. אבי היה חב"דניק, אבל בקושי הכרתי אותו. כשהייתי תינוק אבא נפל מעגלה ונדרס.  אימא שלי סימה התמודדה עם הקשיים לבדה".

תפיסת עולמו התעצבה לאחר שראה את אי הצדק שביסוד השיטה הקפיטליסטית: העושק, ניצולם האכזר של העובדים והאיכרים, בעלי קרקעות אמריקאים שהיו מתעללים באינדיאנים. לדעתו כ-80 שנה אחרי, המאבק לשחרור האנושות טרם הסתיים.

בשנת 1945  הקים מלך ברגר עם חברים קרובים את אחד התאים הקומוניסטיים המחתרתיים בפורטו אלגרה שבדרום ברזיל. הוא נרדף על ידי השלטונות,  אבל לא חשש: "היו כפריים שרצו להתארגן, רצו לגדל תוצרת חקלאית, אז הלכנו אליהם ולימדנו אותם דברים. הייתי צעיר ונועז ולא פחדתי, המשטרה עצרה אותי וחמישה ימים הייתי מבודד". היה זה מעצרו הראשון, אבל לא האחרון.

בשנת 1951  הוא היגר לישראל והתגורר בקיבוצים מפלסים וגעש: "הייתי בגרעין השני של מייסדי קיבוץ מפלסים. הייתי במפלסים שנה וגיליתי אלמנטים מאוד שליליים שלא יכולתי להמשיך לחיות שם. היה שומר אחד שסיפר שירה בזקן ערבי שבאה מעזה. זה זעזע אותי".

"בשנת 1960 הגעתי לבאר שבע, התחלתי לחפש מקום מגורים. עבדתי עם קבלן גינות. שלושה חודשים גרתי במועדון של המפלגה הקומוניסטית בשכונת דרום, שניהל אותו החבר רובינק. היו אז מעט קומוניסטים בבאר שבע.  בהמשך עבדתי במכון לחקר הנגב. שם בגלל הפעילות שלי למען העובדים לא רצו לתת לי קביעות. פיטרו אותי וחיפשתי עבודה. שלחו אותי לגלות בנווה נוי, לעבוד בחלקה שהייתה מושקית במי ביוב, אבל כולם ידעו שאני שם והיו באים להתייעץ אתי בענייני מאבקי עובדים, נאבקתי כבר אז נגד שיטת עובדי הקבלן בעירייה. בתחילת שנות ה-70 הייתי אחראי להקמת הפארק של שכונה ד'. גם שם היו מאבקים, רצו שאעבוד בתנאים מסוכנים, אבל תמיד עמדתי על שלי. ככה אני – אדם צריך שיהיה לו כבוד בעבודה, שיכבדו אותו כעובד וכאדם. שלא ינצלו אותו ולא יאיימו עליו".

לפרטים נוספים על התערוכה בדימונה: 052-8628932