שר העבודה והרווחה חיים כץ הלך אבל התאונות העבודה הקטלניות נשארו

זה נשמע כמו בדיחה עצובה, אבל בנימין נתניהו הוא שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מזה כשבועיים. הפוליטיקאי שהשקיע הכי הרבה מאמצים בדור האחרון כדי לפגוע בעבודה ובעובדים, להוריד את שירותי הרווחה על הברכיים ולהפריט את השירותים החברתיים – הוא כעת, ועד להודעה חדשה, האחראי להם. נתניהו הוא שר העבודה והרווחה, וגם שר הביטחון ושר הבריאות. כשנותר לו זמן גם ראש הממשלה ושר החוץ בפועל.

נתניהו קיבל את התפקיד "בירושה" עם התפטרותו של השר חיים כץ, יו"ר מרכז הליכוד ולשעבר יו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית. ח"כ כץ נמנה עם ותיקי המשכן. נבחר לראשונה ב-1999 ברשימתו של עמיר פרץ דאז "עם אחד". כץ, יש לציין, אולץ להתפטר בעקבות לחצו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שהודיע על הגשת כתב אישום נגדו בגין מרמה והפרת אמונים.

כץ הצטרף ל"נבחרת" השרים החשודים בפלילים הכוללת את נתניהו, את שר הפנים ומנהיג ש"ס אריה דרעי ואת סגן שר הבריאות ומראשי אגודת ישראל, יעקב ליצמן. בסיכום: ראשי שלוש ממפלגות הקואליציה הימנית-חרדית מואשמים או נחשדים במעשים פליליים.

 

רגישות חברתית בעירבון מוגבל מאוד

כץ, שכאמור נבחר לראשונה לכנסת במפלגתו של פרץ שהגדירה את עצמה "סוציאל דמוקרטית", נמנה עם האגף הימני בליכוד. הוא תומך נלהב בהתנחלויות ובכיבוש, אך צבר מוניטין של "בעל רגישות חברתית". זאת, בגלל השנים הרבות בהן הנהיג את עובדי התעשייה האווירית, אחד מארגוני העובדים החזקים בישראל. כץ אף כיהן כסגן יו"ר ההסתדרות. הוא אכן בקיא במיוחד בשאלות הביטחון הסוציאלי והפנסיה. כאשר כיהן כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ה-18 זו הפכה שיאנית חקיקה.

השאלה הנשאלת, כמובן, היא כיצד ניתן לשלב "רגישות חברתית" עם שעבוד עם שלם, העם הפלסטיני שתחת כיבוש ישראלי. כמו כן, רגישותו החברתית לא מנעה ממנו לפתח ידידות קרובה (ועסקים משותפים!) עם בעל ההון קובי מימון, בעל השליטה ב"ישראמקו", המחזיקה ברבע מהבעלות על קידוח הגז תמר. בידיו של כץ אף מניות רבות שהנפיקה החברה. איך יו"ר ארגון עובדים, ומאוחר יותר חבר כנסת, צבר הון כדי לרכוש חבילת מניות גדולה בחברת אנרגיה? הנושא טרם נבחן במוסד מבקר המדינה, וסביר מאוד להניח שמבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן לא יחקור זאת כלל.

בגלל קרבתו למימון, פסל כץ (יחד עם שר האוצר משה כחלון) את עצמו מלעסוק בהמלצות ועדת ששינסקי. אך ח"כ לשעבר חיים "ג'ומס" אורון (מרצ) סיפר ל"הארץ", כי כץ יזם פגישה בינו לבין מימון בעניין תמלוגי הגז (העשויים, כמובן, להשפיע על רווחיו של כץ). אורון תמך בהכבדת המיסוי על ענקי הגז והיה לדבריו "אגוז קשה לפיצוח".

אגב, למרות שכץ עבר את גיל הפרישה (הוא בן 71) הוא עדיין עובד התעשייה האווירית בחל"ת (חופשה ללא תשלום). בנו יאיר נבחר אשתקד ליו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית.

 

שר הרווחה המופרטת

עתה ייאלץ ח"כ כץ להתמודד עם כתב האישום שהגיש נגדו היועץ המשפטי לממשלה בגין עבירות מרמה והפרת אמונים. לפי כתב האישום, פעל (לכאורה) כץ כדי לקדם הצעת חוק שחברו, היועץ הפיננסי של "ישראמקו", מוטי בן ארי, ניסח עבורו.

חיים כץ כיהן כשר הרווחה במשך יותר מארבע שנים, ממאי 2015 ועד להתפטרותו בשבוע שעבר (18.8). הצעד הראשון (והמבורך) של כץ היה לשלב תחת כנפי משרד הרווחה את משרד העבודה, שבמשך שנים "נבלע" בתוך משרדי ממשלה אחרים. זאת, במטרה להעלימו במסגרת המדיניות הניאו-ליברלית הדוגלת בגימוד העבודה ובהעצמת ההון.

חרף הצירוף של נושאי העבודה למשרדו, לא שינה כץ מן הייסוד את פעילותו של המשרד. יתר על כן, במהלך כהונתו אף גדל מספר הקורבנות בנפש בתאונות עבודה. רק מתחילת השנה ועד לכתיבת שורות אלה, נמנו 53 הרוגים בתאונות עבודה; מרביתן בענף הבנייה ורוב ההרוגים הם עובדים פלסטינים. אף מגמת ההפרטה של שירותי הרווחה נמשכת, כולל סגירת מעונות הנוער בסיכון לשם הפרטתם. עם לכתו של כץ מהתפקיד אפשר לומר: שלום ולא להתראות.

אפרים דוידי

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב