לאחרונה (23.11) התקיימה ההפגנה הראשונה השנה של התא להעסקה ישירה באוניברסיטת תל אביב. תא הסטודנטים למען העסקה ישירה העמיד לעצמו כמטרה את העסקתן של 140 עובדות הניקיון באוניברסיטה. עובדות אלה מועסקות בידי קבלנים אף על פי שחלקן עובדות באוניברסיטה 15 וגם 20 שנה. כל אותה תקופה הן סובלות מהלנות שכר ומפגיעה בזכויות בסיסיות מצד הקבלנים. עלי תולת, שכיהן כראש הוועד של עובדי ועובדות הניקיון, מספר על תלושי שכר בלתי קריאים המסייעים למה שהוא מכנה 'שיטת מצליח': "אם שמת לב שהורידו לך נסיעות או ימי חג, תוכלי לבוא ולהתלונן; אם לא הצלחת כי אינך קוראת עברית או כי התלוש אינו מובן גם למי שבקיא ברזי השפה, לא תקבלי תשלום".
הפגנה למען העסקה ישירה באוניברסיטת תל-אביב, בחודש שעבר (צילום: עדי אלבום)
תולת מקווה שחברת הקבלן שזכתה במכרז השנה תסכים לקבל את הוועד הקיים כנציגות הרשמית והלגיטימית של העובדים. מובן שתקווה זו נשארת בגדר משאלה, כיוון שכל פעם שמוחלפת החברה הקבלנית באוניברסיטה, עליה להכיר מחדש בכל אותן זכויות שהעובדות עבדו ונלחמו למענן. בכך למעשה, מעבר להלנות השכר ולגובה המשכורת שעומד במקומו, נשללת מהעובדים הזכות להתאגד. העובדים עוברים בין האוניברסיטה לקבלן בניסיון לגרום למי מהם לקחת אחריות. אך חברת הקבלן והאוניברסיטה מצביעות כל אחת על הגוף השני בניסיון להתחמק מאחריות.
בתיה חדד , מנהלת העבודה של עובדות הניקיון, צריכה לעבור ניתוח שבעקבותיו עליה לנצל שלושה שבועות של ימי מחלה שצברה. אולם ימי המחלה שלה התאפסו עם כניסתה של חברת הקבלן החדשה. נכון לעכשיו, בתיה דחתה את הניתוח שהייתה אמורה לעבור עד להודעה חדשה, או עד שיובהר מי אמור לטפל במצבה.
המאבק להעסקתן ולהעסקתם של 140 עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב התחיל עוד בשנות ה-90 כאשר פרופסור אריאל רובינשטיין, מרצה לכלכלה באוניברסיטה וחתן פרס ישראל, ראה שעובדות הניקיון, שהיו אז נערות ערביות ברובן, משתכרות סכומים זעומים. המאבק הביא לכך שהאוניברסיטה עברה לעבוד עם קבלן מורשה. אולם המרצים לא הסתפקו בהישג החלקי והמשיכו לפנות להנהלת האוניברסיטה במטרה להביאה להעסקה הוגנת. הפגיעות החוזרות ונשנות בעובדות הניקיון שהתבטאו בהלנות שכר, באי תשלום פיצויי פיטורין ובהתאפסות ימי המחלה עם כל כניסה של חברת קבלן חדשה, הביאו לכך שגם אגודת הסטודנטים הצטרפה למאבק. ב-2012 הזמינה האגודה דו"ח הבוחן את העלויות הכרוכות בהעסקה ישירה, 'דוח מאיר אמיר ואביה ספיבק'. בדו"ח נקבע כי העסקה ישירה כרוכה בהתייקרות של כ25% מתוך התקציב המוקדש לשירותי ניקיון (המהווה אחוז זעום מהוצאות האוניברסיטה). האוניברסיטה, בתגובה, הזמינה דו"ח של רואה חשבון מטעמה שהראה כי ההתייקרות תהיה של כ- 40%. הדו"ח התייחס ליתרונות הכרוכים בהעסקה קבלנית אך התעלם מהעובדות באוניברסיטה מזה שנים, כאילו אינן בני אדם העלולים להיפצע או חלילה להזדקן, אלא ממלאי פונקציה הנקראת "ניקיון", ועל מילוי הפונקציה בלבד יש להסתמך בבחינת תנאי העסקתם.
הרשימה תתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
