"ההתפתחויות האחרונות ממחישות כי המפלגה העמידה את עמדותיה ביחס למזרח-התיכון על בסיס פוליטי ורעיוני יציב", אמר מוחמד נפאע, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), בפתח ישיבת הוועד המרכזי של המפלגה שנערכה ב-12 בספטמבר. "הקשרים בין האימפריאליזם, ישראל והריאקציה הערבית לגווניה – נעשים בולטים יותר", הדגיש.
דאע"ש ככלי בידי ארה"ב והריאקציה
הוועד המרכזי של מק"י מעריך כי המתקפה אותה יזמה ממשלת ישראל נגד העם הפלסטיני בעזה, היא צידו השני של טרור הדמים בו נוקטים הארגונים הפונדמנטליסטיים בסוריה ובעיראק. שתי המתקפות נתמכות בידי ארה"ב, ומשרתות את האינטרסים שלה ושל בעלות בריתה – המשטרים והכוחות הערביים הריאקציוניים.
ארה"ב ושותפיה בנאט"ו, כמו גם בעלות בריתה באזור, השתמשו בארגוני טרור דוגמת ג'בהת אל-נוסרה ודאע"ש כדי ליישם תכניותיהן לפורר את מדינות האזור ואת עמיהן, ולשרטט מחדש את המפות לפי האינטרסים של אותן המדינות, ובמיוחד – בכל הנוגע למשאבי הטבע ולמקורות האנרגיה, להפקתם ולהובלתם.
ארה"ב ובעלות בריתה כבשו את עיראק בשנת 2003 באמתלה של הימצאות כוחות אל-קאעידה, אולם האמת היא – שהכיבוש האמריקאי הוא שיצר את הקרקע הפורייה לאותם ארגונים. קבוצות טרוריסטיות אלה – אשר היטיבו לשרת בעבר את האימפריאליזם ואת הריאקציה הערבית, ואשר זכו בתמיכתם – משמשות כיום להצדקת המעורבות הצבאית האמריקאית, בשם "המאבק בטרור". מעורבות זו לא נועדה לחסל את ארגוני הטרור, אלא להכיל אותם באופן שלא יתנגש עם האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של ארה"ב ושל משטרי הריאקציה הערבית.
מי שהובילו את התכנית לפירוק המדינה הסורית ולפילוג העם הסורי, עליהם מוטלת האחריות הפוליטית והמוסרית לפשעים שמבצעים ארגוני הטרור. יש לתבוע מהם: להפסיק את הגיבוי הפוליטי שהם מעניקים לארגונים אלה, ולחדול מלתמוך בהם בנשק ובכסף.
יצוין, כי העיסוק בארגוני טרור אלה מוביל להסחת דעת הקהל הבינלאומית מדיון במדיניות סרבנות השלום של ממשלת ישראל ומהפשעים שמבצע הכיבוש. עוד יצוין, כי תופעת דאע"ש משמשת את הממשלה בישראל כאמצעי ליצור דה-לגיטימציה לאוכלוסייה הערבית ולהסית נגדה, בתואנה כי צעירים ערבים מישראל מצטרפים לארגונים אלה.
המלחמה בעזה והמצב המדיני
הוועד המרכזי של מק"י מגנה בחריפות את הפקעת הקרקעות עליה הכריזה הממשלה בגדה המערבית, ואת כל התכניות להרחבת ההתנחלויות. עוד מזהיר הוועד המרכזי מפני התחדשות המתקפה על עזה, נוכח סירוב ממשלת הימין להיענות לדרישות הפלסטיניות הצודקות שהועלו במשא- ומתן בקהיר: הסרת המצור, מתן חופש דייג, פתיחת מעברי הגבול למעבר סחורות, הקמת נמל תעופה, ותביעות נוספות הנדרשות לשם שיקום ההרס שהותירו המתקפות והמצור.
הפגנה נגד הפקעת אדמות פלסטיניות שנערכה ביום שישי האחרון, 26 בספטמבר, דרומית לבית לחם (צילום: אקטיבסטילס)
הוועד המרכזי מברך את חברי מק"י, בנק"י וחד"ש, על שהובילו את ההתנגדות למלחמת בעזה באמצעות קיום עשרות הפגנות ופעולות מחאה ברחוב הערבי וברחוב היהודי, וכן באמצעות מבצעי איסוף התרומות.
הוועד המרכזי מעריך את עמדות מפלגת העם הפלסטיני, וקורא לשמר את אחדות המאבק של העם הפלסטיני נגד הכיבוש, וזאת באמצעות הפרויקט הלאומי הפלסטיני במסגרת אש"ף – ולא באמצעות הצטרפות לפרויקטים אזוריים של משטרים הפועלים בחסות ארה"ב. אסור שהפלסטינים יידחקו לבחירה: בין ציר קטאר-טורקיה מצד אחד, לבין ציר מצרים-סעודיה מן הצד השני.
משא-ומתן מדיני המתקיים תחת חסות אמריקאית, וזאת בזמן שממשלת ישראל קובעת עובדות בשטח במטרה להנציח את הכיבוש ואת ההתנחלויות – יהיה משא-ומתן סתמי. מק"י מעריכה כי משא-ומתן לשלום צודק ויציב אינו אפשרי מבלי שתגבר ההתנגדות העממית לכיבוש. מק"י סבורה כי פנייה לערכאות בינלאומיות בכוחה לחזק, בעת הזאת, את הלגיטימיות בעולם של הדרישה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל.
המחיר הכלכלי והמוסרי של המלחמה
הממשלה רוצה לגבות את מחיר המתקפה על עזה מהאזרחים בישראל, מהעובדים השכירים, מהמובטלים, מהגמלאים, מהנשים ומהנוער. הממשלה מנצלת את אווירת המלחמה כדי להוציא לפועל תכניות המכוונות נגד העובדים ונגד העבודה המאורגנת.
מכתב חיילי המילואים מיחידה 8200 של חיל המודיעין ממחיש, כי הכיבוש גובה מחיר מוסרי כבד מהחברה הישראלית. העדויות שמסרו החיילים מדגימות כי פעולותיו של הצבא לא נועדו לשמירה על ביטחון האזרחים, אלא לשליטה בעם הפלסטיני, תוך שימוש בדרכים שפלות. הערובה היחידה לביטחון אמיתי וליציבות היא בסיום הכיבוש ובהכרה בזכויותיו של העם הערבי-הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית בצד מדינת ישראל, בקווי ה-4 ביוני 1967, שבירתה ירושלים המזרחית, תוך פינוי כל ההתנחלויות, ופתרון צודק של בעיית הפליטים הפלסטינים לפי החלטות האו"ם.
המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
