הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) פרסם ב-23 באפריל 1958, בעמודו הראשון של היומון "קול העם", גילוי דעת במלאות עשור להקמת מדינת ישראל. גילוי הדעת ארוך למדי ועוסק בשלל בעיותיה של המדינה הצעירה, ומקריאה בו עולות כמה תובנות היכולות ללמד על הקו ההיסטורי של המפלגה וגם על החשיבות האקטואלית של חלקן. להלן קטעים מתוך הטקסט:
"האימפריאליזם הצליח למנוע את הפתרון הצודק והסופי של הבעיה הארצישראלית, מאחר שהמלחמה שהתלקחה בניצוחו מנעה את הקמת המדינה הערבית העצמאית בארץ ישראל, גרמה לטרגדיה של מאות אלפי פליטים ערביים, ולשלילת עצמאותו של העם הערבי במולדתו. מזימה אימפריאליסטית זו נתאפשרה הודות לעזרת [ראש הממשלה] בן–גוריון, [מלך ירדן] עבדאללה ויתר עושי דבר האימפריאליזם שפעלו בעצה אחת לשלילת הזכויות הלאומיות של העם הערבי הא"י בהתאם להחלטות האו"ם. מצב זה מנע ומונע עד היום הזה את השלום הישראלי–ערבי ובאין שלום – אין ביטחון ויציבות".
בן גוריון במצעד הצבאי ביום העצמאות, 1956 (צילום: הארכיון הציוני)
"צרת ישראל היא ששליטיה בזבזו את האהדה הגדולה מצד כל העמים שוחרי השלום לישראל בתקופת מאבקו לעצמאות. ישראל כיום היא מבודדת בזירה הבינלאומית, במזרח התיכון, באסיה ובאפריקה, בקרב העמים שוחרי החופש והשלום. הטרגדיה של ישראל החלה מאז העבירה ממשלת בן–גוריון את ישראל מתלות בבריטניה לתלות באימפריאליזם האמריקאי, במחיר נזיר עדשים של דולרים, הצטרפה למדיניות הכוח והמלחמה הקרה של ארה"ב נגד ברית המועצות ועל העמים שוחרי השלום, התייצבה לשירות המדיניות הקולוניאליסטית נגד העמים המשועבדים ואף הצטרפה רשמית לדוקטרינה של [נשיא ארה"ב] אייזנהאור, שהיא דוקטרינת המלחמה ב'קומוניזם הבינלאומי' ושעבוד העמים הקולוניאליים.
"מדיניות ההישענות על האימפריאליזם, מדיניות הכוח, הכיבושים וההתפשטות כלפי העמים הערביים, החמירה את הסכסוך הישראלי–ערבי הממאיר. מדיניות ההתעלמות מקיומו ומזכויותיו הלאומיות הצודקות של העם הערבי הא"י, התנכרות לזכות הפליטים הערביים לחזור למולדתם, היעדר נכונות לקבוע בדרכי הסכם ושלום גבולות קבע, מבוססים על העובדה ההיסטורית שא"י היא מולדתם של שני העמים, הטלת ממשל צבאי אכזרי ומדכא על האוכלוסייה הערבית בישראל – כל אלה מונעים את השלום הנכסף בין ישראל לשכנותיה, מסכנים את ביטחון ישראל ועתידה.
"המדיניות הנוכחית של ממשלת בן–גוריון, הביאה אך סבל לעם וסיוט מתמיד של מלחמה. היא הביאה, למרות גידול הייצור של התעשייה והחקלאות, להגברת התלות בהון הזר, לירידה דרסטית של רמת החיים של המוני העם, ליוקר מאמיר ללא הרף, למסים כבדים ללא נשוא, לאבטלה ממאירה ומתפשטת, לצמצום שירותי הבריאות והחינוך בתקציב הממשלתי ולניפוח ללא–גבול של תקציבי הצבא והמשטרה.
"ביום העשור לישראל, מזעיקה המפלגה הקומוניסטית את העם: הדרך עם האימפריאליזם נוגדת את האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל! לא זו הדרך!".
בסופו של גילוי הדעת, בולטות כמה דרישות: "לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני" ו"בעד הכרה בזכויות הלאומיות הצודקות של העם הערבי ובזכות הפליטים הערבים הרוצים בכך לחזור למולדתם – כדרך יחידה לרכישת ההכרה של עמי ערב במדינת ישראל". כאמור, משפטים אלה נכתבו לפני 60 שנה, במלאות עשור להקמת מדינת ישראל.
אפרים דוידי
