מנפלאות המדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית: המדינה מתפשטת מנכסיה

רשות החברות הממשלתיות תציג לממשלה הבאה תוכנית להפרטה מסיבית של חברות בבעלות המדינה – כך מסר ביום חמישי שעבר העיתון הכלכלי "גלובס". להערכת מנהל הרשות, יעקב קוינט, את רוב התוכנית ניתן לממש בטווח זמן קצר יחסית: תוך שנה.

עובדי חברת החשמל מפגינים נגד הפרטת החברה, דצמבר 2017 (צילום: ועד עובדי חברת חשמל)

זה בליץ הפרטות שאין לו תקדים בתולדות המדינה, ובסופו יהיו רוב התאגידים הגדולים, שהם כיום בבעלות ממשלתית, בידיהם של בעלי ההון. ברשות החברות יודעים היטב שאין זה משנה אם בנימין נתניהו או בני גנץ יעמדו בראשות הממשלה – המדיניות הכלכליתחברתית של שניהם תהיה ניאוליברלית. כך פעל נתניהו מאז נבחר לראשות הממשלה; וכך עשה יאיר לפיד, מראשי כחוללבן, בעת כהונתו הקצרה כשר האוצר בשנים 2013 ו-2014 תחת נתניהו.

המהלכים של ראשי הרשות בעשורים האחרונים – להעשיר את העשירים, המקומיים והזרים, באמצעות העברת הבעלות מהמדינה להון הפרטי, מנוגדים לעקרונות המוצהרים של הרשות כיחידה במשרד האוצר. ב-1971, לפני כ-50 שנה, הגדירה רשות החברות הממשלתיות את תפקידיה במילים הבאות: "רשות החברות משמשת יחידה מקצועית ליד הממשלה בכל הנוגע להקמת החברות הממשלתיות ולניהולן וכן לעסקות, הקשורות בזכויות הממשלה עליהן". אין בהגדרה שום זכר להפרטה. פועלה של הרשות בשני העשורים האחרונים הוא תולדה של ההשקפה הכלכלית הקפיטליסטית הניאוליברלית. במקום שהרשות תדאג לשיפור תפקודן של החברות הממשלתיות (דואר ישראל, זוכרים?), להרחבתן לטובת כלל האזרחים ולחיזוקן – היא פועלת נגד האינטרס של בעליה, המדינה.

החברות ברובן מיועדות להפרטה חלקית באמצעות הבורסה, למעט חברות הנמלים אשדוד וחיפה, שאת הבעלות על שתיהן מעוניינת המדינה למכור בשלמותה. לצורך קביעת שווי ראשונית לחברות שבדרכן להפרטה, נעזרה הרשות בחברה בשם גיזה. לפי גיזה, "החברות הממשלתיות נמצאות בשנים האחרונות במגמה של שיפור משמעותי בתוצאות העסקיות שלהן עובדה שתומכת בגיוס הון בעיתוי הנוכחי", במילים אחרות: כדאי למיליארדרים להשקיע בהן.

בדירוג החברות הממשלתיות על פי שוויין, בולטת חברת החשמל כמובילה את רשימת החברות הממשלתיות המיועדות להפרטה, ובפער ניכר: שוויה של החברה מגיע, להערכת גיזה, ל-25 מיליארד שקל. בדרך להפרטה זו נחתם ההסכם בדבר "רפורמה בחברת החשמל", במסגרתו נתנו ההסתדרות וארגון העובדים יד להפרטה.

שווי התעשייה האווירית, החברה השנייה ברשימה בתיק הממשלתי, הוא בין 10 ל-13 מיליארד שקל. גם במקרה של התעשייה האווירית מדובר במכירת נתח של 25% ממניות החברה, כלומר בסכום של כ-3 מיליארד שקל. עד עתה מתנגד ארגון העובדים בתעשייה האווירית, למהלך ולתמיכת ההסתדרות בו. יוזמת ההפרטה של התעשייה האווירית נתקלת בקשיים ניכרים. הקושי העיקרי טמון בדרישת הממונה על השכר באוצר, קובי ברנתן, מעובדי החברה להשיב לקופת המדינה מאות מיליוני שקל. בתגובה לכך הודיע ארגון עובדי התעשייה האווירית, בראשות יאיר כץ, כי הוא מתנה את הסכמתו להליך ההפרטה בוויתור המדינה על דרישה זו. נכון לכתיבת שורות אלה, נקלעו השיחות בנושא זה למבוי סתום.

חברת נמל חיפה שווה להערכת המדינה כמיליארד שקלים וחצי. בעקבות לחץ ההסתדרות על עובדי הנמל, הושג הסכם שפתח את הדרך להפרטתה. הליך המכירה יהיה במתכונת דומה לזו של הפרטת נמל אילת ב-2012. על רכישת נמל חיפה צפויים להתמודד, בין היתר, חברות מסין (אם הממשל האמריקאי יאפשר זאת), חברת הספנות "קרניבל" של בעל ההון האמריקאיהישראלי מיקי אריסון ובעלי הון מקומיים, בהם חברת מספנות ישראל המפעילה בחיפה נמל פרטי הצמוד לנמל הממשלתי. כזכור, ב-2013 מכרה המדינה את הזיכיון להפעלת חברת נמל אילת לאחים נקש.

בנמל אשדוד טרם הושג הסכם עם העובדים. גם כאן לוחצת ההסתדרות על הוועדים להסכים להפרטה – לטובת בעלי ההון ובניגוד לאינטרסים של העובדים. שלוש חברות נוספות העומדות בפני הפרטה הן מקורות, תשתיות נפט ונתיבי הגז.

שתי החברות האחרונות ברשימה: דואר ישראל והחברה לשירותי איכות סביבה, הן בעלות השווי הקטן יותר בחברות המיועדות להפרטה, אך דווקא אצלן הליכי ההפרטה כבר בהילוך גבוה. ההסתדרות, בניגוד לאיגודים המקצועיים ברחבי העולם, נותנת יד לכל תהליכי ההפרטה ההרסניים האלה ואפילו פועלת להדחת חברי ועדים הנאבקים בה.

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב