עאדל עמר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ערך (22.11) שיחה עם חברי סניף תל אביב של המפלגה שהוקדשה למצב הפוליטי – העולמי והמקומי – ולפעילות מק"י וחד"ש בתקופה הנוכחית. להלן תמצית דבריו.
מפגינות נגד טראמפ במרכז ניו יורק (צילום: הומניטה)
בחירת טראמפ
בארה"ב מתנהל מאבק על חלוקה צודקת של ההון ושל אוצרות הטבע בין המוני העם והשכבות החלשות לבין בעלי ההון. בחירתו של טראמפ הייתה, במובנים מסוימים, חיסול חשבון של העם האמריקאי עם האליטה שהביאה אותו עד הלום – לפערים חברתיים מתגברים ולניאו–ליברליזם משתולל, שהוביל למשבר של 2008. אם קלינטון הייתה נבחרת, זו הייתה הכרת תודה מהעם האמריקאי להון. הבחירה למעשה הייתה סימן אזהרה לאליטות השולטות בארה"ב במשך דורות. למצער, השיח שטראמפ הביא המו הוא שיאו של המשבר הפנימי בארה"ב בשנים האחרונות. ההסתמכות שלו על גזענות, על גבול הפשיזם, מסמנת רעות למה שמצפה לארה"ב ולעולם בשנים הקרובות.
המתחזק בארה"ב, שנתקלתי בו, בדבר אימפריאליזם אמריקאי, מחזק את החשיבות של מי שהיה יכול להיות האלטרנטיבה הנורמלית לבחירת טראמפ – ואני מתכוון כמובן לסנדרס. אם המפלגה הדמוקרטית הייתה משכילה לבחור בו במקום בהילארי קלינטון, אולי היינו נכנסים לעידן אחר בעולם, אבל במקום זה מנגנון המפלגה הדמוקרטית התערב באופן גס לטובת המועמדת של ההון. אנחנו אכן נכנסים לעידן שונה בשל בחירת טראמפ, וזה לא עידן שמסתמן כחיובי.
החרפת מתקפות הממשלה
מה שמדאיג במיוחד בבחירתו של טראמפ, הוא הרוגע והשמחה שיצאו מקרית הממשלה. זה מדאיג כי ההתנהלות של נתניהו ושל ממשלתו מאז כינונה היא בכיוון של אגרסיביות מוגברת כלפי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, כלפי האזרחים הערבים הפלסטינים בתוך המדינה, וכלפי השמאל – ועם טראמפ בבית הלבן הם קיבלו חיזוק למגמה זו. "חוק ההסדרה" הוא שבירת מוסכמות שלא הייתה יכולה להתרחש בזמן אחר. המתקפה שנתניהו ובנט מובילים מול מערכת המשפט הישראלית היא עליית מדרגה. המדיניות של נתניהו מתמקדת בהעמקת הגזענות ובחיפוש דברים קיצוניים, כדי להתגרות באוכלוסייה הפלסטינית. "חוק המואזין" הוא חוק גזעני והתגרות באוכלוסייה הערבית במקומות הרגישים ביותר – וכמובן שחוק כזה לא נחוץ לאוכלוסייה היהודית. שישים שנה חיים איכשהו, ופתאום צץ חוק מכוון מטרה ואוכלוסייה. כיוון דתי בסכסוך הישראלי–פלסטיני מסוכן לעתיד האזור.
נתניהו מזין את הגזענות ואת הפשיזם, כי כך הוא מחזק את המעמד של שלטון הימין ושל שלטונו שלו עצמו.
האלימות בחברה הערבית
אחת הדאגות המעסיקות את החברה הערבית בכללה בתקופה האחרונה זו האלימות המשתוללת. כמעט כל יום נרצח צעיר בכפר או בעיר. במקביל רצח נשים גם נעשה תכוף. אנחנו מבינים את התופעות האלה כתוצאה של השינויים החברתיים הנרחבים ושל ההתפתחות הכלכלית הכלל ארצית המותירה את האוכלוסייה הערבית מאחור במובנים רבים. האבטלה ביישובים הערביים בשחקים והצפיפות בהם אדירה, ועל רקע זה גוברים האלימות והפשע המאורגן המלווה בהתפשטות מחשידה של סחר לא חוקי בכלי נשק.
אחרי אירועי אוקטובר 2000 הוקמה ועדת אור – ועדת חקירה ממלכתית שמסקנותיה היו אמורות להיות קו מנחה לממשלה. אבל אז שרון הקים ועדת יישום למסקנות ועדת אור, ובוועדה זו ישבו אנשים כמו טומי לפיד ואורי אריאל. הם גיבשו המלצות ואחת מהן הייתה – חיזוק הקשר של הציבור הערבי עם ישראל דרך שירות לאומי, וזה הדבר היחיד שייושם. אבל מה עוד יצא מהוועדה הזו? עד להמלצותיה היה יישום עמוק ונוקשה בכל הנוגע לנשק – חוקי ולא חוקי, ואילו בעקבותיה בולט רפיון באכיפת הפיקוח על הנשק הבלתי חוקי, ותופעה זו התרחבה באופן מדהים. מדברים על מספרים עצומים. נשק זה אינו מכוון נגד הכיבוש אלא פנימה. השר ארדן אמר ש-90% מהנשק הלא חוקי מגיע מצה"ל. מה? פתחו את המחסנים לערבים?
קמפיין למען תשלום שכר מינימום באום אל פחם
פעילות אחת שראוי לציין היא יוזמה חברתית–כלכלית שהגיעה מסניף בנק"י באום אל–פחם. מסתבר שיש בעיר מספר רב של מועסקים, בעיקר נשים, העובדים ממש בתנאי עבדות: משכורות חודשיות העומדות על 1,500 עד 2,000 ₪, וזה פשוט כי אין אכיפה. זו תופעה רחבה, והחברים הצעירים החליטו לפעול. זה פיילוט, ואחרי שנלמד את הלקחים – ניישם אותם בערים אחרות, בהן שכר המינימום נותר המלצה בלבד והמעסיקים מפירים את החוק בריש גלי.
