"מהלך חירום נועז" – כינה אחד העיתונים הכלכליים את ההחלטה של ממשל בוש להזרים מיליארדים לבנקים הגדולים ולערוב לפקדונות. האומנם?
ממשל בוש אכן הודיע בשבוע שעבר, כי בכוונתו להשקיע 250 מיליארד דולר במניות של הבנקים הפרטיים הגדולים בארה"ב, וביניהם: בנק אוף אמריקה, סיטי בנק, ג'יי. פ. מורגן צ'ייס, וגולדמן סאקס. לפי התוכנית, ככל שהבנק גדול יותר, כך יגדל גם חלקו במתנה הממשלתית.
ההחלטה של ממשל בוש בדבר מעורבות "מוגבלת וזמנית" בפעילות הבנקים הגדולים פורסמה לאחר שממשלת בריטניה הודיעה על הלאמה חלקית של חמשת הבנקים הגדולים, ובמקביל להחלטה של האיחוד האירופי להשקיע שני טריליון יורו (טריליון – אלף מיליארד) בהצלת המערכת הפיננסית.
כבר ממבט ראשון ברור, כי הממשלות של המדינות הקפיטליסטיות הראשיות שמות את הדגש בהצלת המוסדות הפיננסיים (בנקים, חברות ביטוח), ולא במערכה נחושה נגד האבטלה המתפשטת עקב הפיטורים הנרחבים, או נגד ההתרוששות של חלקים גדלים בקרב העובדים. כלומר, הן עושות בחירה כלכלית-פוליטית אחידה: קודם-כל המגזר הפיננסי, ואחר-כך כל השאר.
הבחירה הזאת מבטאת בצורה מוחשית, את הקשר ההדוק בין הבנקים הגדולים לבין הממשלות. בהיבט הפוליטי ממשל בוש, למשל, אשר גרם במדיניות המלחמה שלו לגרעון חסר תקדים בתקציב הפדראלי ובמאזן המסחרי של ארה"ב, זקוק מאוד לבנקים הגדולים, כדי שאלה ירכשו אגרות חוב ממשלתיות, ובדרך זו ילוו לממשל כסף למימון המלחמות.
אגב, הגרעון בתקציב של ארה"ב שולש בשנת התקציב האחרונה (2007/8), שהסתיימה ב-30 בספטמבר, והסתכם ב-455 מיליארד דולר, שהם 3.2% מהתוצר המקומי הגולמי. על פי נתונים של משרד האוצר בוושינגטון. מדובר בשיא של כל הזמנים. שיא הגירעון הקודם נקבע בשנת-2004 (מלחמת עירק) – 413 מיליארד דולר.
בהיבט הכלכלי, הבנקים ובתי ההשקעה הגדולים היו וימשיכו להיות מרכזי ההון הפיננסי. הם קשורים באלפי חוטים לחברות ההון השונות, והם אשר המציאו, פיתחו ויישמו את השיטות שנועדו להפוך ניירות ערך חסרי ערך למציאה גדולה, הנמכרת במחירים מפולפלים. שיטות אלה יצרו את הבועה הפיננסית, שהתפוצצה לאחרונה ברעש גדול, ואשר גרמה אפילו לקריסתו של בנק להמן ברדרס – אחד מענקי הבנקים בניו-יורק. אך התפוצצות הבועה (המתבטאת, בין הייתר, בנפילות השערים בבורסות העולם), לא חיסלה את המערכת הבנקאית ואת מעמדה כעמוד התווך בכלכלה הקפיטליסטית בעידן המונופוליסטי.
לכן הזרמת כסף מתקציב המדינה לבנקים הגדולים נועדה לסייע לבנקים הגדולים עצמם לשמור על מעמדם כגופים פרטיים מרכזיים בכלכלה הקפיטליסטית, ולא להציל את המשק, כפי שטוענים ראשי הממשלות והמדינות. שהרי אם רצו לדאוג למשק, ולא לבנקאים, מדוע החליטו הממשלות על הזרמת כספים במקום לבצע הלאמה כוללת של הבנקים הגדולים האלה?
בהבדל מהזרמת מאות מיליארדי דולרים או יורו מתקציב המדינה (הצעד שעליו החליטו הממשלות), הלאמה מלאה של הבנקים לא הייתה דורשת הזרמה מיידית, אלא ערבות ממשלתית ארוכת טווח לכספי המפקידים, תוך הבטחת ניהול ממשלתי, אשר ימנע את השערורייה הפיננסית הבאה. אך הלאמה כזאת בקנה מידה כל אירופי ואמריקאי הייתה באמת מעלה את השאלה, מה כל כך רע במשק המבוסס על הלאמת הבנקים הגדולים, החברות הגדולות, חברות התשתית והתקשורת וכן הלאה?
זו בדיוק השאלה, ממנה בורחות הממשלות, העומדות באופן כה נאמן לצד המונופולים הבנקאיים הגדולים, ואשר בשיתוף פעולה עמם ביצעו בהתלהבות את מסע ההפרטה הגדול בהיסטוריה של חברות ממשלתיות, של תשתיות ושירותים ציבוריים, שתרם רבות להתעשרות של קומץ המיליארדרים, הממשיך לשלוט בכלכלה העולמית.
לגופו של עניין, אין שום ערובה, שההזרמה של טריליוני דולרים תמנע את המשבר הכלכלי, שסימניו כבר נראים בבירור בפשיטות רגל, בפיטורים, בירידה בקניות, בירידת מחירים על דירות. מבחינת הבנקים הגדולים, ההזרמה הממשלתית לא נועדה להבטיח את המשך פעילותם, אלא את הרווחיות הגבוהה שלהם, שנפגעה בפיצוץ הבועה הפיננסית.
ניקח לדוגמא את בנק אוף אמריקה: מונופול פיננסי זה, רכש רק לפני חודש ימים את בנק ההשקעות מריל לינץ' תמורת 50 מיליארד דולר, ששולמו במניות של בנק אוף אמריקה עצמו, וזאת בעידוד הממשל. במילים אחרות, בנק אוף אמריקה השתלט על מריל לינץ' (שהיה בנק ההשקעות השלישי בגודלו בארה"ב) ויצא ברווח גדול מהמשבר הפיננסי. ולבנק הזה מציע עכשיו ממשל בוש מתנה של 25 מיליארד דולר מכספי האוצר, ועוד מכנים זאת "מהלך חירום נועז".
