ערב חג הסוכות הודיעו נציגי צה"ל לרופאים לזכויות אדם, כי אושרה כניסתו של מחמד אבו עמרו, חולה סרטן בן 58 מעזה, לטיפול רפואי בישראל. עבור מחמד הייתה הבשורה מאוחרת מדי; כוחו לא עמד לו והוא מת ממחלתו 8 ימים קודם לכן בביתו שבעזה
החולה, שלקה בסרטן המעי הגס ואובחן בשנה האחרונה כסובל מגרורות בכבד ובאזור האגן, הופנה בדחיפות כבר במרץ 2008 לטיפול רפואי בביה"ח איכילוב בת"א. במשך שבעה חודשים מנע השב"כ את כניסתו של החולה לישראל. בקשה של החולה ושתי פניות מטעם רופאים לזכויות אדם נענו בשלילה. כתמיד, הוסברה המניעה ב"שיקולי ביטחון". כחודש לפני מותו נענתה בקשה נוספת של המשפחה בהודעה ממחסום ארז כי לחולה יונפק היתר כניסה, אך בפועל נדחו בקשות בני המשפחה להנפקת היתר, עד ליום מותו.
רק לאחר לחץ ציבורי שהופעל על רשויות הצבא והשב"כ בעניינם של ארבעה חולים, בהם מחמד, שינה השב"כ את רוע הגזרה. השינוי לא בא בקלות, בין השאר נדרש לחצם של חמישה חברי הכנסת – חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, יוסי ביילין (מרצ), ודב חנין (חד"ש) – כמו גם לחץ מטעם גורמים בינלאומיים, שדרשו להעביר חולים מעזה במצב מסכן חיים לטיפול רפואי בישראל. חולת סרטן בת 44, חולה לב בן 55 ובחור בן 20 קטוע רגליים, שהשב"כ חסם את יציאתם לטיפול רפואי במשך חודשים רבים, הורשו להגיע לטיפול.
מידע אודות מצבם הרפואי הקשה של החולים הועבר לשב"כ מספר פעמים בעבר, אך הוא בחר לדחותם בטיעוני ביטחון. בעוד גורמי הביטחון בישראל – והשב"כ בכללם – טוענים כי הם מאזנים בין אלו לבין שיקולים הומניטאריים, מקרה זה מוכיח כי האיזון קורה – אם בכלל – רק לאחר לחץ ציבורי ובינלאומי. התנהלות זו של השב"כ מעלה תהיות באשר למערכת השיקולים האמיתית המנחה אותו בהחליטו מי לחיים ומי למוות. דובר רופאים לזכויות אדם הדגיש "אם לא די בכך, תמוה ביותר כיצד בקשה מטעם רופאים לזכויות אדם, נענתה בחיוב ע"י השב"כ, 8 ימים לאחר מותו של אותו אדם. כך או כך מחמד אבו עמרו אינו מהווה עוד סיכון ביטחוני למדינת ישראל".
