כ-200 אלף בני אדם צפו אמש (שני) בטקס יום הזיכרון הישראלי–פלסטיני, ששודר מתל אביב ומרמאללה. הצופים היו תושבי ישראל, פלסטין, ומדינות רבות נוספות ברחבי העולם. הטקס התקיים זו השנה ה-15, ביוזמת תנועת לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות, והפעם הוא נערך באמצעות הרשתות החברתיות בגלל המגבלות המטילה מגפת הקורונה.
בתחילתו של הטקס הוצג נאום מצולם ששלח במיוחד שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלדנוב. "במיוחד בתקופה שבה כולנו נאבקים באיום העולמי של נגיף הקורונה, ראינו פעולה, ראינו מאבק מול האיום, אך מה שאנו באמת צריכים הוא לראות פלסטינים וישראלים מתאחדים. לא רק כדי להילחם בנגיף, אלא למען השלום", אמר מלדנוב.
טל כפיר, אמש, במהלך טקס יום הזיכרון הישראלי–פלסטיני (צילום: לוחמים לשלום)
"מאבק למען השלום יכול להיות קשה יותר מהדבר שמולו אנחנו מתמודדים היום, מכיוון שהאתגרים שבהם עליכם להיאבק כעת גדולים עשרות מונים מבעבר", המשיך שליח האו"ם. "יש קיצונים בשני צידי המתרס, יש אנשים שמעוניינים בשריפת כל הגשרים בין ישראלים לבין פלסטינים, אנשים שרוצים לראות את התהום מעמיקה. מה שאתם עושים – פועל מול הכוחות הללו. זו באמת עשייה אנושית. אתם הופכים יגון לתקווה, ותקווה לעתיד למען כולנו".
חגי יואל מקיבוץ רמת רחל, ששכל את אחיו אייל במבצע חומת מגן בג'נין, אמר במהלך הטקס: "אני מסרב להיחשב בוגד רק כי אני מתנגד לכיבוש. אני מסרב להיות מצונזר, רק כי אני מאמין ששלום הוא חיוני. אני מסרב להיות מוקע מהחברה שלי כי ברור לי ששלום, ורק שלום, יביא למצב של רגיעה ויאפשר לכל מי שחי פה – לחיות חיים טובים יותר. אני יודע שבשביל ליישב סכסוך שני הצדדים צריכים לוותר על משהו, כי הרי אם אני אקח את הכול, הצד השני יישאר מתוסכל ומיואש, ומצב כזה דן אותנו למלחמה תמידית".
יוסרא מחפוד ממחנה הפליטים אל ערוב שליד חברון, שבנה עלאא בן ה-14 נהרג מירי צה"ל, דיברה גם כן באירוע. "על אף כל הקשיים שחוויתי, אני עומדת מולכם היום כשבפי מסר של תקווה. בימים הראשונים אחרי הטרגדיה שפקדה אותי, היה בי צורך גדול לנקום. לעשות משהו שיצנן את האש שבוערת בתוכי, ולא ידעתי מה לעשות עם זה", סיפרה. "המפגש עם הורים שכולים מהצד השני לימד אותי שהכאב שלהם זהה לכאב שלי, ואת הרצון לנקמה החליפה ההבנה שעדיף לפעול למען שלום, ולא למען המשך האלימות", היא הוסיפה.
טל כפיר–שור מירושלים, ששכלה את אחותה יעל בפיגוע בצריפין בספטמבר 2003 שיגרה מסר: "אני רוצה שנראה גם שמסביב לנו קרו וקורים עוד ועוד אסונות כאלה, ושהחובה שלנו היא למנוע אותם. לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע אותם. להבטיח שאף אחד לא ייקרע כמו שאנחנו נקרענו, להבטיח שלא נחיה בעולם שבו אנחנו מבקשים להביס ולחסל, לרמוס ולנצח, אלא בעולם שבו אנחנו מנסים להועיל זה לזו, להחזיק זו את זה. אני מאמינה שיכולה להיות כאן חברה שמאפשרת את זה. חברה שלמרות כל הסתירות והאסונות, מקיימת את הערכים שלאורם הוקמה המדינה הזו. גם אם לא תמיד יישמנו אותם הלכה למעשה, וגם אם האפשרות לנהוג לפיהם ולהנחיל אותם הלאה נראית לרגעים רחוקה מאוד, אני רוצה שנזכור ששוויון טוב מאפליה. שפיוס טוב מנקמה. שחיים טובים ממוות".
יעקוב אל ראבי מהכפר בידיא, שאשתו עאישה נהרגה מיידוי אבנים באוקטובר 2018, אמר: "אין מילים שיוכלו לתאר את הטרגדיה ואת הכאב שחשנו לאחר לכתה של עאישה, כאב שאותו אני וילדיי עדיין חיים. היא נרצחה על לא עוול בכפה, הלכה ולא תשוב, רק בגלל הטינה והשנאה שמביא הסכסוך הנתעב הזה. אני לא איש של סכסוכים. מעולם לא נטלתי חלק במאבק הזה וגם היום, אחרי ששילמתי מחיר כל כך יקר, לא אתן לכעס שבי להוביל אותי לנקמה. אני כן מאמין שהצדק האלוהי ייעשה עם רוצחי אשתי ואהובתי עאישה". אל ראבי הוסיף: "אני רוצה להעביר לחברה הישראלית ולעולם כולו, מסר שנובע מהפצע העמוק והמדמם שלי. הסכסוך הזה גובה קורבנות מכולנו, והוא לא מבחין בין לוחמים לאזרחים, בין גברים לנשים, בין מבוגרים לילדים. הוא לא מבחין בין מי שנוטל בו חלק לבין מי שעומד מהצד. הסכסוך הזה מתקיים כי בני אדם מקיימים אותו, ובני אדם יכולים גם להפסיק אותו. אז אני אומר – די לשנאה ולטינה, בואו נחיה בשלום ובאהבה – כי אנחנו, בדיוק כמוכם, אוהבים את החיים ומנסים ככל יכולתנו לחיות אותם".
כמדי שנה לצד דברי הנואמים, בטקס שולבו קטעים מוזיקליים והקראות טקסטים שונים בידי יוצרים ואמנים. בין היתר, אחינועם ניני ביצעה את "שיר משמר" של נתן אלתרמן, מירה עוואד הקריאה את השיר "ריטה" של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, השחקנים לאורה ריבלין ומכרם חורי ביצעו קטעים מומחזים מיצירותיו של חנוך לוין, אלי מגן ועדי רנרט הציגו קליפ ובו חידוש לשיר "בדיוק כמוך" של שלום חנוך, ומקהלת ראנה הופיעה עם ביצוע דו–לשוני לשיר "חד גדיא".
יצוין שהערב יתקיים אירוע המחאה השנתי של יש גבול: טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי לישראל צודקת, שוויונית וראויה. הטקס יתקיים זה הפעם ה-23 מול בכיכר אמיל גרינצוויג בירושלים, בין השעות 19:00 – 21:30 ובשל מגבלות מגפת הקורונה אף הוא ישודר בשידור ישיר.
השנה ידליקו את משואות: רואן בשאראת, מתנועת רעות–סדאקה; פרופ' דוד הראל, חתן פרס ישראל (2004); עו"ד יוסי וולפסון, פעיל חברתי וסביבתי; פרופ' רפי ולדן, נשיא רופאים לזכויות אדם; המחזאי ותסריטאי מוטי לרנר; ד"ר ענת מטר, פעילה באקדמיה לשוויון; עות פרץ מכוח לעובדים; נועה קפאומן, רכזת תחום הפליטים בקו לעובד; ד"ר אורית קמיר, פעילה חברתית; פרופ' גילי רגב–יוחאי, רופאה, לוחמת קורונה ופעילת שלום ויסמין ריצ'י, סרבנית כיבוש, פעילה במסרבות.
האירוע בפייסבוק:
