"אף אחד מהקצינים הבכירים עמם נפגשנו, בשירות פעיל או במילואים, לא סבור שההתנחלויות מחזקות את ישראל. ההיפך הוא הנכון. ומדוע לא מוכנים לדבר על כך בפומבי? מפחד 'אם תרצו', מפחד שהדבר ייפגע בקידומם" – אמר ד"ר אסף שרון ממרכז מולד, שהציג נייר עמדה תחת הכותרת "הביטחון הלאומי וההתנחלויות" במהלך יום עיון שנערך לאחרונה בתל–אביב.
הסמינר, בו השתתפו עשרות פעילות ופעילים מארגונים שונים, נערך ביוזמת מרכז אדוה וארגון "סיסו" תחת הכותרת "המחירים החברתיים–כלכליים–ביטחוניים שמשלמת ישראל על המשך השליטה בשטחים".
ד"ר שרון ציטט את ראש אמ"ן, הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שאמר לפני שנתיים על הבמה בכנס הרצליה את המשפט המדהים הבא: "אם תאספו היום את כל ראשי המטה הכללי לשעבר, את כל אלופי פיקוד המרכז, ראשי השב"כ וראשי אמ"ן שחיים – 90 אחוז מהם יאמרו לכם שצה"ל ייטיב להגן על אזרחי ישראל מגבול בינלאומי מוכר".
עוד ציטט המרצה מתוך מחקר שנערך במולד לפיו "ההתנחלויות אינן מסייעות לצה"ל להגן על השטחים. ההתנחלויות, בדגש על אלה שבעומק השטח, מאריכות את קווי ההגנה ואת השטחים שעליהם יש לגונן, ובכך מכבידות ומעמיסות על פעילות כוחות צה"ל. למרות שהמתנחלים מהווים רק 15 אחוז מתושבי השטחים, ושטחן הבנוי של ההתנחלויות נמוך משני אחוזים מהשטח – הן מחייבות את צה"ל לשלוט ב-60 אחוז (!) משטחי הגדה". מהמחקר עולה כי קו הגבול כפי ששורטט על ידי "חומת ההפרדה" המגינה על ההתנחלויות הוא ארוך פי 5 מגבול הקו הירוק. כמו כן, כ-80% אחוז ממספר החיילים המשרתים בשטחים הכבושים עוסקים בהגנת על ההתנחלויות ועל תושביהן.
ד"ר שלמה סבירסקי ממרכז אדוה אמר בפתח דבריו: "ישראלים רבים מתייחסים לכיבוש ולהתנגדות הפלסטינית כאל סיפור ביטחוני או מדיני שהוא חיצוני לסיפור הכלכלי–חברתי. זו טעות: 'תחזוקת הכיבוש' היא עסק יקר ביותר, הפוגע בצמיחה הכלכלית, ביכולותיה של המדינה להשקיע בפיתוח הפריפריה ובהעלאת רמת החיים של כלל אזרחיה".
לדבריו, בין השנים 1988 ל-2015 עמדו התוספות לתקציב הביטחון על כ-56 מיליארד שקל. "זאת בנוסף לתקציב הביטחון השוטף, שגם הוא מממן בין השאר את הפעילות השוטפת בשטחים. היבט אחר של הגידול בהוצאה הביטחונית הוא הפניית חלק ניכר ממשאבי המשרד לביטחון פנים לתחזוקת הכיבוש", הדגיש.
עוד אמר סבירסקי שהכיבוש המתמשך פוגע במיוחד באזרחיה הערבים של המדינה, "שמשתרכים מאחורי האוכלוסייה היהודית בכל היבט של פיתוח כלכלי ורמת חיים. הסכסוך מקשה על פיזור עננת ה'נאמנות' למדינה ועל אימוץ מדיניות קרקעות נדיבה יותר. ללא מדיניות קרקעות נדיבה קשה לקדם פיתוח כלכלי של ממש – למשל, באמצעות הקמת אזורי תעשייה כדוגמת אלה הקיימים בעיירות הפיתוח ובהתנחלויות".
אחרון הדוברים היה פרופ' דניאל בר–טל: "האמרה 'כיבוש בהכרח משחית' משקפת מצב אמיתי, משום שהבדלי הכוח הגדולים בין הכובש לנכבש מובילים בהכרח למעשי השחתה. לא מדובר רק במקרים פרטניים של שחיתות של אנשי הצבא או הממשל האזרחי, השולטים בכוח בחיי הפלסטינים באמצעות פעולות כמו נתינת היתרי עבודה בישראל, היתרי ביקור בישראל, אישור נסיעה לחו"ל או היתר לפתיחת מפעל. כוח הכרעה שכזה מנוצל לא פעם על די מפקדים או פקידים לעשיית רווחים אישיים". אך לדברי בר–טל, "חשוב מכל היא השחתה מוסדית רחבת היקף שמשתרשת במערכות השלטון המביאה את החברה למצבים של שקרים ממוסדים והעלמת עין מעבירות על החוק".
