הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת), קיימה אתמול (שלישי) דיון במטרה לקדם את הצטרפותה של ישראל ל"אמנת איסטנבול" – אמנת מועצת אירופה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה .ח"כ תומא–סלימאן אמרה בפתיחת הדיון: "מדינת ישראל נחשבת מתקדמת בחקיקה להגנה על נשים מפני אלימות, אולם בדיונינו כאן בוועדה אנו מוצאות לקונות רבות גם היום. יש כלים בינלאומיים רבים לקידום ושיפור המצב ותמוהה שישראל לא הצטרפה אליהם, וביניהם גם האמנה. בדיון היום נזכר מחדש בחשיבותה של האמנה ונתחיל במסע אל עבר הצטרפותה של ישראל אליה".

ראשת מרכז רקמן, פרופ' רות הלפרין קדרי, הוסיפה: "האמנה הבינ"ל הייעודית לנושא היא בעלת חשיבות הצהרתית שלא תסולא בפז, והיא מוסיפה בפרקטיקה גם על החקיקה הקיימת בארץ, וגם על התיאום והסנכרון במאבק באלימות כנגד נשים ובמשפחה. יש באמנה דרישה לחמשת הרבדים החשובים – מניעה, הגנה, תביעה, ענישה וקביעת מדיניות. בכובעי בסגנית נשיאת אמנת האו"ם נגד כל צורות האפליה נגד נשים, אני יכולה לומר שאנו היום בוחנות כל מדינה לפי הסטנדרט של אמנת איסטנבול, גם אם היא לא חתומה עליה, וכי הצטרפות לאמנה ע"י מדינה שאיננה חברה במועצת אירופה תעשה לישראל שירות גדול". הממונה על זכויות אדם במשרד המשפטים, עו"ד הלה טנא–גלעד, מסרה: "אנחנו ומשרד החוץ מקדמים בשנתיים האחרונות את מהלך בחינת היתכנות הצטרפות ישראל לאמנה, ובזמן זה ערכנו פגישות רבות עם גורמי ממשלה רבים, כדי להבין איפה אנו עומדים מבחינת הוראות האמנה הוא ההצטרפות אפשרית.

אך יו"ר הוועדה פנתה למפקח ארצי על אלימות במשפחה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חגי מויאל, וביקשה לברר ממנו, לאור הדברים, איפה עומד נושא יישום מסקנות הוועדה הבין–משרדית, אשר מהווים נדבך כה חשוב באפשרות הצטרפות ישראל לאמנה. מויאל השיב לח"כ תומא–סלימאן כי הוועדה אכן ראתה את האמנה לנגד עיניה במהלך עבודתה אשר הסתיימה, "אך ההמלצות טרם הוצגו לוועדת השרים למניעת אלימות בשל לוחות זמנים". יו"ר הוועדה הופתעה לשמוע, שכן עבודת הוועדה הסתיימה מזמן, והמסקנות וההמלצות כבר הוצגו בדיוני הוועדה למעמד האישה עוד בחודש נובמבר 2016.

יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סליאמן, סיכמה את הדיון ואמרה: "העיכובים הרבים בתקצוב ותחילת היישום של מסקנות ועדה כה חשובה ומשמעותית בפני עצמה, ועתה גם ביחס לאמנת איסטנבול, רק מוכיחים את הצורך הדחוף בהקמתה של רשות ממשלתית למלחמה באלימות נגד נשים ובמשפחה, שתכלול את הנושא, תרכז את כל המשאבים, ותהיה מכוונת רק לנושא זה, מבלי לנסות ולרצות את האינטרסים של משרד כלשהו שיהיה מופקד עליה. האמנה הבינ"ל היא כלי שיעזור לנו לבדוק איפה אנו עומדים כל העת בקידום ההגנה על נשים ונערות, וההצרה מעצם הצטרפותה של ישראל לאמנה כזו, יש בה כדי לשנות את השיח הריאקציוני הקיים בשנוא התקופה האחרונה". עוד הוסיפה "אני שמחה על הנטייה החיובית ממשרדי הממשלה אשר שמעתי פה בדיון, וכנראה שעיכוב הוא לא ברמת גורמי המקצוע אלא מקבלי ההחלטות בממשלה. חשוב להבין שבנשוא כזה, כל עת שאנו לא מתקדמות – הולכות אחורה. הוועדה תפנה לשר לביטחון הפנים, העומד בראש ועדת השרים למניעת האלימות, ותדרוש ממנו תשובות מדוע לא קודם יישום המסקנות במשך זמן כה רב. הוועדה תפנה גם לראש הממשלה ושר החוץ על מנת שיאמץ את האמנה ויפעל לקידום וזירוז התהליך אשר יאפשר זאת".

כאמור, הסעיפים המרכזיים ב"אמנת איסטנבול" הם:

מניעה – קידום שינויים בדפוסים חברתיים ותרבותיים במטרה לבער דעות קדומות, מנהגים, מסורות והתנהגויות אחרות שמבוססים על העיקרון של נחיתות נשים כולל באמצעי חקיקה. קידום פעילויות של העצמת נשים, מסעי הסברה ופעילות חינוכית שכוללת נושאים כגון שוויון מגדרי, כבוד הדדי, פתרון מחלוקות בין–אישיות בדרכי שלום, אלימות מגדרית, הזכות לשלמות פיזית ועוד בנוסף האמנה קוראת להקנות הכשרה ראויה לאנשי מקצוע רלוונטיים.

הגנה ותמיכה – נקיטת אמצעים הנחוצים על מנת להגן על הקורבנות מפני מעשי אלימות נוספים והבטחת גישה לשירותים המסייעים להחלמתן.

דין אזרחי – פיצוי לקורבנות, התמודדות מקיפה עם נישואים כפויים, מאבק בכריתה או השחתה של איבר המין הנשי, הפללה בחוק של ביצוע הפלה בכפייה על אישה ומאבק חסר פשרות בכל סוגי ההטרדות המיניות.

חקירה, תביעה, סדרי הדין ואמצעי הגנה – קביעה בחוק כי: אלימות פסיכולוגית, אלימות פיזית, אלימות מינית לרבות אונס, הטרדה מינית, מעקב, "מילת נשים", נישואים כפויים, הפלות כפויות ועיקור בכפייה הן אלימות נגש נשים . בנוסף, לפי האמנה יידרשו המדינות החברות להבטיח כי תרבות, מנהג, דת, מסורת, או "כבוד", לא יהוו צידוק או הגנה לכל אחת מצורות האלימות המוזכרות באמנה. האמנה מחייבת לנקוט באמצעים הנחוצים על מנת לבסס סמכות שיפוט על כל עבירה שנקבעה בהתאם לאמנה.

הגירה ומקלט – בהערות לאמנה צוין בין היתר כי נשים מהגרות, ביניהן מהגרות שאינן מתועדות, ומבקשות מקלט, מהוות קבוצות הפגיעות לאלימות על רקע מגדרי. במקרה של פירוק נישואין או מערכת יחסים של קורבנות שמעמד התושבות שלהן תלוי בזה של בן הזוג, תוענק להן, תחת נסיבות קשות במיוחד ועל פי בקשה אשרת תושבות אישית. בנוסף, קוראת האמנה למדינות החברות לנקוט באמצעים הנחוצים, בכדי להבטיח כי אלימות נגד נשים על רקע מגדרי תוכל להיות מוכרת, בין היתר, כצורה של רדיפה. בנוסף, על המדינות החברות לנקוט באמצעים הנחוצים על מנת להבטיח כי קורבנות אלימות נגד נשים הזקוקות להגנה, ללא קשר למעמד התושבות שלהן, לא יוחזרו בשום אופן לאף מדינה בה חייהן יכולים להיות בסכנה או למקום בו הן עלולות להיות נתונות לעינויים או יחס או עונש אכזרי, בלתי אנושי או משפיל. לפי גורמים שונים האופן בו יתפרש פרק זה בישראל והיה והיא תחתום על האמנה יתייחס בעיקר לעניין התשאולים – יחס יותר רגיש, הפסקת תשאול אם האישה מרגישה שיהא צריכה להפסיק, הפרדה בין בני זוג וכו', דבר שכבר התחיל למעשה.

פיקוח – האמנה מפרטת את האמצעים החוקיים לפיהם היא תורכב מארגונים העוסקים בהגנה על נשים מפני אלימות, וקובעת כי לוועדה תהיה הסמכות לחקור ולבדוק מידע בכל מקום בו תיתכן הפרה של האמנה.

לנוסח המלא של "אמנת איסטנבול" (אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, איטלקית, ספרדית ושפות נוספות):

http://www.coe.int/en/web/istanbul-convention/text-of-the-convention