"הטפטוף הפך למבול הדרת נמשים מהמרחב הציבורי מנסה להתפשט, אוטונומיה של קבוצות לא יכולה לחרוג מכללי המדינה ומהנורמות שהנהגנו שנים רבות. המרחב הציבורי כולו שייך לנשים– לא רק מה ש'סימנו' לנו". כך אמרה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת) בישיבה שנערכה ביום שני ושדנה בהדרת נשים במרחב הציבורי.
נשים מפגינות נגד הדרת נשים במרחב הציבורי בעצרת חב"ד שנערכה השבוע בכיכר רבין בתל–אביב (צילום: אקטיבסטיליס)
עוד אמרה יו"ר הוועדה: "הנושא לא קשור רק לזכויות אדם, אלא לחברה שאנחנו רוצים. המודעות בתחבורה הציבורית בירושלים, ההצגה בכפר סבא, העצרת של חב"ד בכיכר רבין בתל–אביב – אלו לא מקרים נקודתיים, הם חלק ממגמה שהולכת ומתפתחת ונתמכת על–ידי מקבלי ההחלטות. שמחתי לראות שראש עיריית ת"א–יפו לא היה מוכן לתת יד לעצרת נפרדת במרכז העיר ואנחנו נמשיך להילחם".
יו"ר הוועדה אמרה לנציגת הרשות לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי ענבר חן מאירי "תיאמנו את הישיבה הזו ואף דחינו אותה בחודש כדי שמנכ"לית הרשות תהיה פה. החלטת הממשלה הטילה עליכן אפשרות להיות חלק ממאבק שהולך ונעשה יותר ויותר קשה בימים אלה. חשבתי שאני אשמע את מנהלת הרשות, אך היא לא פה, אני רוצה לשמוע מה אתן עושות בנושא. המטרה היא שמנכ"לית הרשות תשב פה ותשמע את כל הנאמר. יש רגעים שצריך הצהרה עקרונית – לעמוד על הרגליים האחוריות ולנסות להדוף את ההתפשטות הנוראה הזו. עד היום לא קיבלתי הצהרה כזו מהרשות".
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים, עו"ד דינה זילבר, אמרה בדיון: "אם בעבר הרגשנו שמדובר בטפטופים, כעת הטפטוף הפך לגשם. יותר ויותר נושאים במדינה הופכים למופרדים– אפילו השאלת ספרים בספריות הפכה לנורמה של שעות השאלה נפרדות. זכותן של נשים לשאת הספד על יקיריהם שנפטרו מוגבלת בגלל הפרדה. ישנן תחנות רדיו שלא מראיינות נשים, יש דרכים 'צנועות' למשל בהר מירון בדרך לעליה לקבר, הורים שלא יכולים להגיע לטקסי הסיום של בנותיהן, אם מדובר בתרגילי ספורט או חוגי מחול, אפילו בגילאים הנמוכים ביותר – 'מטעמי צניעות'. יש הפרדה בין נוסעים באל על וטיסה יצאה באיחור של שעה, בניגוד לנהלים שנקבעו, בגלל נוסע חרדי שסירב לשבת ליד נוסעת. ראינו תקנוני צניעות שמצורפים לטופס 101. ביישוב מודיעין עילית וכללו איסורים שונים כמו איסור על שיחות חולין בין גברים ונשים, איסור על הלצות ביניהם, איסור על קריאה בשמות פרטיים בין עובדים ועובדות ועוד".
לדבריה "זוהי תופעה קשה שמדגישה כיצד הדבר השגרתי, הופך להיות הדבר שדווקא יש להסביר ולהוכיח מחדש כל העת. מערכת המשפט היא מוגבלת ואי אפשר להעמיס עליה אחריות של שומר הסף מבלי שתהיה התגייסות חברתית רחבה לסוגיה. צריכה להיות מחויבות לעיקרון השוויון. אין הכוונה לכפות אורחות חיים ליבראליים על מגזרים חרדים, אנחנו רוצים באופן כנה לשלב אותם, אך המרחב הציבורי שייך לכולם וקבוצה אחת לא יכולה למחוק הישגים ארוכי שנים שהשיגה כלל החברה".
ח"כ אורלי לוי אבקסיס (סיעת יחיד) שאלה: "האם יש אלמנט הרתעתי? קנס כלשהוא לרשות שמקדמת הפרדה? חייבת להיות פעילות שלטונית שתיצור עונש כלפי גוף שלא מתפקד ולא נותן פתרון להדרת נשים. כשלאבא אסור להגיע לחגיגת סיום של הבת שלו– מהי הסנקציה?".
עו"ד מירי נחמיאס מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, הוסיפה "אלינו הגיעו דיווחים על הפרדה מגדרית בבתי חולים– אישה שקבעה תור מראש לבדיקה בביה"ח מענייני הישועה, קיבלה הביתה מכתב שמפרט מהם דרישות הצניעות ומה היא צריכה ללבוש כדי להגיע לבדיקה. בכניסה לביה"ח השומר מחלק חלוק לנשים, למרות שהדברים הללו הם נגד הנחיות מפורשות שפורסמו בשנת 2014. בעלוני קופות החולים שמחולקים במגזר החרדי יש רק תמונות של גברים, גם אם הרופאה היא אישה. דרישות צניעות כאלו מנוגדות לחוזר שיצא. הפרדה בבתי עלמין – שמענו על וילון באמצע אולם ההספדים בבתי עלמין רבים בארץ, על נשים שמופרדות מהמשפחה שלהן בניגוד לרצון המשפחה למרות שיש חוזר מנכ"ל שאוסר על ההפרדה. אנחנו פועלות לטפל בתופעות האלה. החוזר הזה צריך להיות מוצב בכל בתי העלמין".
בוועדה מסרה את עדותה טל אביטבול, שחוותה הפרדה מגדרית בבית העלמין בלוויית אחיה: "אח שלי נפטר בגיל 21, הגענו לבית האבלים וקראו לנו לפנות הצידה לצד של הנשים. אני התנגדתי וקראו לנו, הנשים, שוב ושוב להיפרד מהגברים. ניסו להפריד אותי מאחי הקטן וכשסירבתי להתרחק ממנו, הם התעקשו ואיימו עלי שהרב לא יתחיל את הטקס. רק אחרי שאבא שלי צעק שאפילו במרוקו לא הפרידו משפחה, הם מעט נסוגו אחורה ועזבו אותנו. במהלך הלוויה לא נתנו לי לקרוא קדיש, סירבו לתת לי סידור, כשקראתי בסוף דרך הטלפון הנייד, הגברים שהיו שם שרו מאוד בקול כדי שלא יישמעו אותי קוראת קדיש. זו בעיה שאני קוראת לכן להיות מגויסות אליה".
מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, עו"ד שרון אברהם וייס, הדישה ש"המשנה ליועמ"ש דיברה על החברה האזרחית. נכון שאנחנו עושים מאמץ אבל נדרשת עמדה יותר תקיפה מקיר לקיר של כל הגורמים. גם לעניין בתי העלמין, הוועדה כבר עשתה דיון וזה לא השתנה. בבתי ספר סיפור ההפרדה הולך ועולה. בית הספר של הבת שלי במרכז ת"א התקיים יום ספורט כללי שהתבקש להיות בהפרדה מלאה כדי להתחשב, ומדובר בכיתות ו' ומטה. ילדות בליגת הספורט בכדורסל הוגבלו לשתיים בלבד בתוך קבוצות של בנים וההורים מחויבים לחתום מראש שאם המשחק הוא מול קבוצות דתיות– הבנות מראש מודרות ויושבות על הספסל. חשוב להבין שהשוויון הוא השבת של הדמוקרטיה. מבחינת אי אפשר בלעדיו".
בתום הדיון סיכמה ח"כ תומא–סלימאן ואמרה כי "השיח שהתקיים פה הוא מעבר לכתוב בחוק. זה שיח חשוב שחושף מה קורה בחברה הישראלית. זה טפטוף שהפך למבול וצריך לראות את התמונה המלאה. יש שיח שמקבל רוח גבית ואומר– בואו נשנה את הנורמות הקיימות של שוויון וכבוד האדם, אחרי מאבק של שנים. דווקא מרחבים נשיים יש לנו בשפע. כל הזמן הוכנסנו למרחבים נשיים ואמרו לנו 'הבית הוא הממלכה שלך, אבל זה היה הכלא שמתים בו. רצינו לפתוח ולומר– כל המרחב הוא שלנו, לא רק מה שסימנתם לנו. מי שרוצה להישאר במרחב של פעם– מתאפשר לה. הדיון הוא האם מתאפשר לכולן להיות במרחב הציבורי. אבל האם יש לנו חופש בחירה להיות חלק מהמרחב הציבורי? האם המרחב זמין לכל הנשים? על זה אנחנו מגינות. המרחבים הפרטיים שיצרו לנו, אפילו כדי לאפשר חופש– גם הם מנוהלים על–ידי נורמות שמפלות נשים ומובילות דיכוי של נשים".
