אפשר לראות את הצהרת טראמפ כסימפטום בלבד. היא, כשלעצמה, אינה משנה באופן מהותי את יחס הכוחות, כי אם מבטאת תהליכים ארוכים עליהם עמלים ממשלת הימין והמתנחלים.
הפרויקט המשמעותי ביותר של תקופת נתניהו הוא החיסול הפוליטי של הפלסטינים. כלומר, הניסיון לפורר כל סיכוי שלהם להתקיים, להוציא כבודדים חסרי מבנים פוליטיים ולאומיים.
הצלחתו של נתניהו טמונה ביכולתו לשכנע, ראשית את אזרחי ישראל ובהמשך את העולם כולו, כי ההתקוממות הפלסטינית היא חלק מגל טרור אסלאמי גלובלי, בו עומדת ישראל בחזית המלחמה של המערב בברבריות.
כאשר נאם בקונגרס, לא הופיע נתניהו כמנהיג של מדינה "שולית" המבקש אשראי לחרוג מהנחיות המשפט הבינלאומי, כי אם כמנהיג גאוותן המנסה (וגם מצליח) לשכנע את הממשל האמריקאי בצדקת הפרויקט הקולוניאלי שהוא עומד בראשו.
נתניהו העמיק את הכיבוש ובמקביל פעל להצנעתו ולהכשרתו בפנים ובחוץ. רבים בישראל עדיין רואים בנתניהו "מדינאי שפוי שבתנאים הנכונים לא יהסס לעשות שלום". מרבית השמאל הציוני, שהיום כבר מכונה "מרכז-שמאל", חדלה לדבר על מדינה פלסטינית: לכל היותר, ידברו על "הסדר מדיני" בקונסטלציה אזורית, במסגרת שת"פ כלכלי עם מדינות המזרח התיכון. אך את הזכות הטבעית של הפלסטינים להגדרה עצמית – הם שכחו. אלקטורלית, כנראה, זה לא משתלם.
רבים מהם אף יתקפו מימין את נתניהו על שלא היה תקיף מספיק בעזה, או בסוריה, על שפינה התנחלויות או ששחרר אסירים.
ההפגנות השבועיות נגד השחיתות הן דוגמא טובה לכך. הרב שרלו נאם בהפגנות האחרונות בשדרות רוטשילד בגנות השחיתות, ואף תהה: ״כיצד אפשר לבטוח בשלטון מושחת כשנצטרך ללכת למלחמה?". זו הצלחתו של נתניהו במאבק נגד הפרויקט הלאומי הפלסטיני.
כאשר רבבות מפגינים מתאספים סביב במה עליה מדבר חבר בכיר במפלגת הבית היהודי; כאשר יו"ר מפלגת העבודה טוען כי ירושלים מאוחדת חשובה מהשלום; כאשר שוב מהדהדים ציטוטיו של יאיר לפיד על כך שיש "לירות כדי להרוג בכל השולפים סכין או מברג" או דבריה של יחימוביץ' על אודות חנינה לאלאור אזריה – מתייתר הצורך בדיבוריו החוזרים ונשנים של ליברמן על טרנספר. יש העושים זאת גם מבלי להישמע "קיצוניים". הם נמצאים מחוץ ל"ימין הסהרורי", ואפילו יכולים להתקרא בפי רבים "שמאל".
הצהרת טראמפ לא משנה את מצב העניינים הזה. התגובה עליה מבטאת הקצנה מתמשכת בשיח הפוליטי בישראל והחלשה של האלטרנטיבה לנתניהו ולמתנחלים.
יוסף לאור
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
