"במקום לספק צמיחה כמובטח, חלק מהצעדים הניאו־ליברליים הגדילו את אי השוויון, וככה העמידו את ההתרחבות הכלכלית בסכנה", כתבו שלושה כלכלנים בכירים של קרן המטבע הבינלאומית במאמר שפרסמו בכתב העת הרשמי של הקרן (29.9).

דגל ישראל מתנוסס על בניין הבורסה לניירות ערך בוול סטריט, ניו יורק (צילום ארכיון)

בעולמם המנומס של קובעי המדיניות הקפיטליסטית, הניסוח המעודן הזה הוא פצצה של ממש. "המשבר הפיננסי הראה שלא יכול להיות שמה שחשבנו הוא נכון", הסביר הבכיר שבחתומים על המאמר, המשנה למנהל מחלקת המחקר של הקרן ג'ונתן אוסטרי ל"וול סטריט ג'ונרל".

"גם אנחנו טוענים למעורבות ממשלה יותר גדולה, אנחנו מביאים בחשבון את נושא האי שוויון, שנמצא גם בחוק בנק ישראל", הוסיף מנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל, פרופ' נתן זוסמן ("כלכליסט", 31.5). לדבריו "הלכנו רחוק מדי בהקטנת ההוצאה האזרחית לתוצר".

היינו כחולמים. האם שני שומרי החומות של הקפיטליזם הניאו-ליברלי והפראי: קרן המטבע ברמה הגלובלית; ובנק ישראל, העבד הנאמן של הקרן במדינתנו, הפכו את עורם? פרופסור זוסמן הזדרז לצנן את ההתרגשות: "יש המון דברים טובים בשווקים תחרותיים, בתחרות, בפתיחה ובסחר אבל לא צריך לרוץ באופן עיוור לקצה של זה, אלא לעשות משהו הרבה יותר מאוזן. זה מה שהם אומרים ועם זה אני בהחלט מסכים".

נרגענו. כאן קבור הכלב (הקפיטליסטי): מרוב משבר לא רואים את המוצא מהסבך. הכלכלנים הבורגניים הבכירים, הסבורים שהמשק הקפיטליסטי אינו מצליח לצאת מהמשבר בגלל צמצום הצריכה והקטנת השווקים, נותרים עיוורים. לשאלות: איך לשקם את השוק? איך לשקם את שיעורי הרווח של בעלי ההון? הם משיבים: לתמרן, להתיר קצת את הרסן הניאו-ליברלי. לצמצם קצת, אבל לא יותר מדי. בסך הכל, מדובר בדמעות של תנין קפיטליסטי שבע.

אפרים דוידי

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"