שיר הילדים הבריטי הישן על המפטי-דמפטי, איש הביצה, שנפל מהחומה ונשבר, וכל אנשי המלך לא יכלו לאחותו מחדש, מתאר בדיוק את מצבה העכשווי של בריטניה. הממלכה המאוחדת בהלם אחרי משאל העם בו הוחלט על יציאה מהאיחוד האירופי. ההחלטה החשובה ביותר מאז סיום מלחמת העולם השנייה נעשתה מסיבות פנים שמרניות צרות: תחרות בין קבוצות בהנהגת הימין.
קיום המשאל היה הימור קזינו של רה"מ המתפטר דייוויד קמרון בתקווה שלא יפסיד. היה זה מעשה נפשע ונלוז, ללא הכרח כלכלי, ללא בדיקה מוקדמת של ההשלכות וללא תכנית אלטרנטיבית. המעמד השליט בבריטניה מראה יהירות מדהימה וביטחון עצמי זחוח נוכח חולשה ופילוג במעמד העובדים.
"מצעד איוולת" כולל לא רק את ההחלטה ללכת למשאל, אלא האופן הפוחז וחסר העקביות שבו ניהלו בוריס ג'ונסון ומיכאל גוב השמרנים וניג'ל פאראג' ממפלגת העצמאות את התעמולה ליציאה. מסתבר, בדיעבד, שהם שיקרו ללא בושה כאשר הבטיחו הפניית משאבים לשירותי הבריאות, היפרדות מהאירופים תוך השארות בשוק המשותף… בקיצור, כל מה שאנשים רצו לשמוע. ובנוסף הם ליבו שנאת זרים, גזענות ולאומנות. מיד לאחר המשאל, נמחקו האתרים ששיקרו והמנהיגים הכחישו מה שאמרו. אם מקודם היו בבריטניה ציניות וחוסר אמון עמוק בפוליטיקה ובאליטות, הם יגיעו עכשיו לשיא.
ככה נפטרים מאחריות
אחת הדרכים לשיקום האמון במערכת כושלת היא הקרבת האחראים הבולטים והצבת אחרים במקומם, מתוך תקווה שהעם שואף נקם וזכרונו קצר. זה מה שעושים עכשיו השמרנים. קמרון שקרא להישאר באיחוד והפסיד – התפטר מיד. גם המנצח, בוריס ג'ונסון, מי שחולל את המהומה כדי לרשת את קמרון, מצא את עצמו ללא תמיכה וסיכוי במרוץ להחליף את קמרון – ונאלץ לפרוש. כך שני המנהיגים השמרנים של ה'בעד' וה'נגד' במשאל מפנים דרך לבחירת הנהגה שמרנית חדשה, שתיראה חפה מהכישלון. מפלגת השלטון מנסה למחוק מהזיכרון את ההחלטה האומללה, שהיא אחראית לה, וצועדת הלאה כאילו כלום לא קרה.
גם במחנה של פאראג', המנהיג המתפטר של מפלגת הימין הפופוליסטית UKIP, קם המממן העיקרי שלו, טייקון חברות ביטוח שתרם מיליונים לקמפיין העזיבה, ורוצה למצב מחדש, בצורה מכובדת יותר, את המפלגה ללא פאראג' ודימויו הגזעני המחרחר שנאת זרים. גל גילויי שנאת זרים ששטף את בריטניה מיד אחרי המשאל הדהים את הבריטים, שהתקשו לזהות את עצמם. כל זה מראה שבזירה הפנימית אין מנצחים במשאל – המשאל עצמו נתפס עכשיו בדעת הקהל ככישלון לבריטניה.
קורבין והימין של הלייבור
זו יכלה להיות שעתה היפה של מפלגת הלייבור תחת הנהגה רדיקלית בראשות ג'רמי קורבין – נגד הניאו-ליברליזם ומשטר הצנע. אך הלייבור קרא להישאר באיחוד תוך מאבק לרפורמה שלו. קורבין, שדעותיו נגד האיחוד ידועות, מיתן אותן, כדי להכיל את האגף הבלייריסטי במפלגה וכדי לזכות בקולות בסקוטלנד.
הוא בידל עצמו מקמרון וסירב להופיע יחד איתו, כדי להדגיש את ההבדל בין שתי הקריאות, של השמרנים ושל הלייבור, להישאר באיחוד. בעקבות המשאל גבר הסיכוי שהבחירות בבריטניה יוקדמו. לכאורה, היה ללייבור סיכוי טוב לנצח נוכח אחריות השמרנים למצב.
אך כל זה לא עזר. רוב חברי הפרלמנט של הלייבור הם ממשיכי המסורת של בלייר ובראון, ותומכים עקרונית בניאו-ליברליזם. הם מנהלים מלחמת חורמה בקורבין מאז בחירתו. לפני מספר חודשים הם ניסו לבצע הפיכה במפלגה, אך נכשלו. עכשיו מתגלה, שהם תכננו מראש הפיכה שניה – מיד אחרי המשאל. ואכן, עם היוודע תוצאות המשאל, דרשה קבוצת חברי פרלמנט מהלייבור את התפטרותו של קורבין, ומשסירב – התחילו בהתפטרות מאורגנת מממשלת הצללים.
כרגע המפלגה משוסעת מבפנים כשרוב חברי הלייבור בפרלמנט נגד קורבין. קורבין משליך את יהבו בחברים מן השורה (270,000) שבסופו של דבר אמורים להחליט. האיגודים העיקריים נקטו עמדה נגד ההתפטרות, אך לא ממש התייצבו לצד קורבין אלא בעד מיצוי הפרוצדורה של חוקי המפלגה: בחירת מנהיג אחר ע"י חברי המפלגה בפרלמנט והבאת המועמדות של המנהיג האלטרנטיבי להצבעה של חברי המפלגה. קורבין עדיין נאבק ולצדו עומד ה'שמאל' בתוך ומחוץ למפלגה (תנועת מומנטום), אך הוא הולך ונחלש. בעוד השמרנים שועטים קדימה ואילו הלייבור מכרסם את עצמו.
אבישי ארליך
