ברזיל תשוב לשגרה בתום המשחקים האולימפיים שנערכו בריו דה ז'נרו ובפרבריה והמסתיימים הערב (ראשון). האולימפיאדה השאירה מאחוריה כמה שיאים ראויים לציון, ספורטאים מרוצים (מעטים) ומרירים (רובם); וכמובן, מיליארדי דולרים בכיסם של תאגידים גדולים – בייחוד בכיסיהן של חברות האבטחה והסחר בנשק הישראליות.
כוחות המשטרה בברזיל משתמשים ברכב משוריין המיוצר על ידי חברת פלסן הישראלית, מקיבוץ סאסא. הרכב מיועד גם לפיזור הפגנות. בין הפרוייקטים המובילים של המפעל הקיבוצי: "אספקת פתרונות לצבא ארה"ב למיגון כלי רכב קלים, שהותאמו לאיומים בפניהם עומדים חיילי המרינס באפגניסטן ובעיראק" (צילום: פלסן)
אכן, חברות האבטחה והסחר בנשק של ישראל זכו בחוזים שמנים. הבולטת ביניהן: התאגיד "אינטרנשיונל סקיוריטי דיפנס סיסטמס", או בקיצור אי.אס.די.אס. שבבעלות ליאו גלסר, סוחר נשק ישראלי ממוצא ארגנטיני.
גלסר ששירת בעבר ביחידה מובחרת בצה"ל, קיבל הצעת עבודה מהמוסד אך העדיף להיות מאבטח באל–על. בשנות ה-80 הקים את "אינטרנשיונל סקיוריטי דיפנס סיסטמס". הוא ועובדיו העניקו ייעוץ ביטחוני למארגנים של ארבע מחמש האולימפיאדות האחרונות, אבל החוזה הגדול מכולם היה בריו. אנשיו גם אבטחו את ביקוריהם בישראל של מדונה, אלטון ג'ון וכוכבי רוק אחרים, מיגנו בתים באמריקה הלטינית, ארגנו את האבטחה של שגרירות ארה"ב ברומא ואימנו יחידות קומנדו בשלוש יבשות.
על פי כתבת תחקיר שפורסמה ב"הארץ", גלסר והחברה שלו הם דוגמא מובהקת לקשר הסימביוטי בין הרשויות בישראל לחברות הפרטיות לייעוץ ביטחוני. במידה רבה הוא מבשר השיטה, בהיותו מייסד של אחת החברות הישראליות הראשונות לאבטחה שפרצו לשווקים בינלאומיים. מאז הלכה השיטה והשתכללה, עד שלעתים מיטשטש הגבול בין הפרטי לממלכתי. כך מתרחבת התופעה של "צבאות פרטיים" מארצות המערב שמעניקים שירותי אבטחה לממשלות בעולם השלישי.
בישראל עובדת השיטה כך: משרד הביטחון, משרד החוץ או המוסד מקבלים בקשה משליט של מדינה – לרוב רודן – לייעוץ ביטחוני או לאימון של יחידות צבא או שירותי ביטחון. משום שהרשויות אינן יכולות, או אינן רוצות, לסייע ישירות לשליט, אך בקשתו בכל זאת חשובה להן לקידום אינטרסים ביטחוניים כלכליים או מדיניים, הן פונות לחברה פרטית כדי שזאת תספק את השירות המבוקש. זהו "מיקור חוץ" של הסיוע הביטחוני.
הקולונל גלסר
על פי "הארץ" היו שנים שבהן "קולונל גלסר", כפי שהוא כונה בשנות ה-80 בכמה מדינות באמריקה הלטינית, הוגדר ביבשת כשכיר חרב ישראלי שסייע למשטרי דיכוי. "מעולם לא עברתי על החוק" אמר לעיתון לפני כעשור, במארס 2006. "אני בעל חברה לייעוץ ביטחוני ולא אוניית שודדי ים. אני לא שכיר חרב, ועצם השימוש בביטוי הזה נגדי מקומם אותי. בכל מדינה שאני מגיע אליה אני פועל בתוך המסגרת החוקית שלה. כל אזרח וכל עסק ראוי שהמדינה תדאג לביטחון האישי שלו. אני מספק שירותים לגיטימיים שיש בהם צורך".
הסרט "המעבדה" של יותם פלדמן משנת 2013 מייחד פרק מיוחד לגלסר, בו הבמאי מתלווה למסע העסקים שלו לברזיל. באוקטובר 2014, כפי שדיווח עיתון העסקים "גלובס", נרשם הישג נאה לחברת האבטחה הישראלית שבבעלות "איש העסקים ליאו גלסר" (כך הוא הוגדר בידיעה): בתום מכרז שנמשך כשלוש שנים, החברה נבחרה בידי הוועד האולימפי והגופים שמנהלים את המשחקים כדי לנהל את אבטחת אירוע הספורט הגדול בעולם. לרשות גלסר והחברה עמד תקציב עתק של כ-2.2 מיליארד דולר, שבאמצעותו הקימה את מערך האבטחה. הוא אף צולם במהלך המשחקים בריו על ידי התקשורת הישראלית ודמותו הופיעה על המרקע במיליוני בתים. "הקולונל" אינו סולד מפרסום (בייחוד כאשר מדובר בפרסום חינם) והוא נוהג לקחת חלק באירועים חברתיים, פוליטיים–ממלכתיים וציבוריים.
אגב, האם אכן שבה ברזיל לשגרה? כלום ממשלת ימין ניאו–ליברלית ומושחתת שקמה בעקבות "הפיכה אזרחית" (כפי שמכנים אותה שם) היא חלק מהשגרה או גורם המעמיק את המשבר הכלכלי?
סחר בנשק: יש מקום לכולם
חברת האבטחה אי–אס–די–אס אינה התאגיד הביטחוני הישראלי היחידי העושה עסקים טובים בברזיל ואף לא הגדולה שביניהם. ברזיל הפכה לשוק מרכזי באמריקה הלטינית ליצוא, שיתוף פעולה ואף ייצור מקומי של נשק ותחמושת כחול–לכן. "אלביט" החלה לפעול בברזיל לפני כ-25 שנה ואף רכשה חברות מקומיות לייצור ולשיווק מוצריה. על פי האומדנים שפרסמו בעיתונות המקומיות מדובר על חוזים ששוויים כמיליארד דולר, מצבא ברזיל ועד ליצרנית המטוסים "אמבראר". גם רפא"ל שבבעלות ממלכתית סיפקה טילים מתוצרתה במאות מיליוני דולרים. התעשייה האווירית, אף היא בבעלות ממלכתית, לא פיגרה אחרי רפא"ל וחתמה על חוזי אספקה של מאות מיליוני דולר.
א"ד
