בתחילת החודש (5.1) התכנסו קרוב למאתיים ישראלים, ואני ביניהם, ליד רכבת מרכז בתל אביב, בדרכם למפגש עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) במוקטעה. את המפגש ארגנה הוועדה הפלסטינית לאינטראקציה עם החברה בישראל יחד עם ארגוני שלום ישראליים. מטרת ההתכנסות הייתה תמיכה ביושב ראש הרשות, אבו מאזן, לקראת ועידת השלום הצרפתית שנערכה בשבוע האחרון ללא נוכחות ישראלית או פלסטינית.
מחמוד עבאס בעת המפגש עם המשלחת הישראלית (צילום: סוכנות הידיעות ואפא)
המסע המרגש לרמאללה התחיל, כאמור, סמוך לתחנת הרכבת. בירידה לאיילון דרום עמדו חמישה מעשנים, ניגשתי בזהירות ונעצתי בהם מבט מבולבל: רציתי לבדוק אם הם יזהו את החשש בעיניים ויפטרו אותי מלשאול, אם הם נמנים עם בקבוצה שנוסעת לרמאללה – כן, זו הייתה הקבוצה הנכונה.
הטיול התחיל בעלייה ובירידה של ארגונים ויחידים. מישהו אמר שהוא מהקבוצה של אלי. שני הנחמדים מהטלוויזיה החברתית שעישנו קודם מחוץ לאוטובוס גם היו בקבוצה של אלי וירדו מהאוטובוס ואני אחריהם. את אלי לא פגשתי.
שעה ארוכה של עלייה וירידה מהאוטובוסים עברה, וכמעט כל באי הכנס מצאו את מקומם פרט לקבוצה של אלי (שנטשתי בינתיים) שנותרה מאחור. כשהגענו לרמאללה, קיבלנו את הבשורה הנוראה מכל – אסור להיכנס עם טלפונים סלולריים למפגש. מחאה רבתי נשמעה באוטובוס ואנשי הביטחון נראו עייפים כשהחזירו את הפעילים הנמרצים לאוטובוס כדי להיפטר מהטלפונים, אחרי שהסלולאריים המוסתרים צפצפו בגלאי המתכות בכניסה לאולם.
החלל בו נערך הכינוס נראה כמו אולם ספורט בלה בתיכון. על הבמה, בצידו של אבו מאזן, ישב אורי אבנרי. אבנרי דיבר על שנים ארוכות של הכרות עם אבו מאזן וכיצד תמיד היה איש של שלום. אבנרי ציין כי הוא בן 93 ועבאס בן 81 ושניהם עוד מקווים להיות עדים לשלום. נציגי ארגוני השלום השונים העניקו לראיס מתנה בסוף כל נאום ובתמורה זכו לחיבוק חם ונשיקות.
אבו מאזן התחיל את נאומו בציון העובדה שבין כל יושבי החדר כבר שורר שלום. הוא דיבר על הנושאים המוכרים, והדגיש כי ההתנחלויות הן הבעיה המרכזית העומדת בין שני העמים והמכשול המרכזי בפני הסכם השלום המיוחל. הוא הגדיר את טענתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיה הפלסטינים אינם מכירים בקיומה של ישראל, כמגוחכת, שכן הוא הזמין ישראלים ממדינת ישראל לבוא לבקר ברמאללה ולא בפעם הראשונה.
מסך ערפל מדיני
התגובות הישראליות הרשמיות לוועידת השלום הצרפתית עמוסות בגינויים חמורים. אך דבריו של עבאס ברמאללה מבהירים, מדוע ההשתלחות הקולנית של השלטון הישראלי היא מסך ערפל. בתגובה המגנה את הוועידה, דיבר מנכ"ל משרד החוץ היוצא, דורי גולד, על "משא ומתן ישיר" כדרך היחידה לעשות שלום, אך הוסיף כצפוי את התנאי "ללא תנאים מוקדמים", שמשמעותו – לברבר על שלום ולהמשיך בהתנחלויות.
בוועידת השלום קראו נציגי 70 המדינות המשתתפות לשני הצדדים להתחייב לפתרון על בסיס גבולות 1967, ולנקוט "צעדים דחופים על מנת להפוך את המגמות השליליות הנוכחיות בשטח, כולל מעשי האלימות המתמשכים ופעילות ההתנחלויות, ולפתוח במשא ומתן ישיר". קריאת הסיכום של הוועידה, כמו גם נכונותו המתמשכת של עבאס לדרך המשא ומתן, חושפות פעם נוספת שהבעיה אינה בדרישה למו"מ, אלא ההתנגדות של ממשלת נתניהו למדינה פלסטינית בצד ישראל.
ליברמן שוב עזר שלא מדעת
ברמאללה, בכל מקרה, ממשיכים לטפח קשרים עם הציבור הישראלי. גם כאשר ממשלת נתניהו אינה שותפה לשלום, הם מתעקשים שהישראלים הם הקבוצה שאיתה יש לדבר. לדברי זיאד עבדאללה, אחד מחברי הוועדה לאינטראקציה, ישנה התעניינות רבה במפגשים שמארגנת הוועידה בקרב הציבור הישראלי, בעיקר מאז החלטתו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לאסור את כניסתו של מוחמד אל–מדני, יושב ראש הוועדה, לישראל. "לאחרונה" סיפר עבדאללה, "הגיעה קבוצה גדולה של חרדים וביקרה במוזיאון מחמוד דרוויש. כמעט תמיד המפגשים מעוררים עניין רב ותגובות חיוביות".
ראש עיריית נס ציונה, יוסי שבו, איש ליכוד ותיק, שהזמין את אל־מדני וקבוצת בכירים ברשות לבקר בעיר, ציין כי אל־מדני לא בא לעשות פרופגנדה אלא דיבר על חשיבות הקשר בין ישראלים לפלסטינים, על ביקורי תלמידים הדדיים ואירועי ספורט משותפים. לכתבי "ידיעות אחרונות" אמר: "אני לא מבין את שלילת היתר הכניסה שלו. זו החלטה לא חכמה בכלל. אם הוא לא מחבל, אין שום סיבה לא לתת לו לבוא לכאן".
נדמה שישראל הרשמית איבדה את הצורך לדבר בהגיון או להעמיד פנים שזה מה שהיא עושה. הניסיון לתלות את כישלון השלום בפלסטינים "שמסיתים ואינם מכירים בישראל", בעוד ששרים בכירים מדברים על סיפוח – הופך את התנהלות נתניהו למרגיזה במיוחד.
הניסיון השקוף של ראש הממשלה לגרור את מנהיגי העולם לשתף פעולה עם הפוליטיקה הכה צינית שהוא מוביל, יכולה להתפרש כזלזול בהיגיון הפשוט של בני האדם. מדבריו של ראש העיר שבו, ולאור הצלחתה של הוועדה לאינטראקציה לדבר אל קבוצות שונות בחברה הישראלית, נראה כי גם בישראל אנשים עשויים להיעלב מאותו זלזול עקבי באינטליגנציה. מנקודת מבט זו, הפחד של שר הביטחון וראש הממשלה מקשר ישיר בין ישראלים לפלסטינים, בהחלט מובן.
תמר קצירי
