לאחרונה נחל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מפלה צורבת. הוא ביקש מהקונגרס להסמיך אותו לאשרר בהליך מהיר את הסכם הסחר הגדול "השותפות הטרנס-פסיפית" (TPP) של ארה"ב עם 14 מדינות השוכנות לחופי האוקיינוס השקט. אלא שלנשיא הדמוקרטי נכונה אכזבה גדולה דווקא מקרב חברי מפלגתו, שרבים מהם הצביעו נגד עמדת הנשיא בגיבוי האיגודים המקצועיים.
הפגנה של איגודים מקצועיים בניו זילנד נגד "השותפות הטרנס-פסיפית" (צילום: רשות השידור של ניו זילנד)
כישלונו של אובמה בהצבעה זכה בכותרות ענק בכלי התקשורת האמריקאיים. העיתון "וושינגטון פוסט" קבע כי התעוררו שאלות לגבי הנאמנות של הסיעה הדמוקרטית בקונגרס לאובמה, וה-"ניו יורק טיימס" היה נחוש יותר בקביעתו ש"הדמוקרטים נטשו את נשיאם". השבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט" (20.6), המצדד בהסכם, פרסם מאמר פרשנות תחת כותרת "השותפות הטרנס-פסיפית זכרה לברכה". אולם באמריקה הלטינית, ובייחוד בעיתוני השמאל, דווקא שמחו על מפלתו של הנשיא.
ההצבעה בגבעת הקפיטול בוושינגטון לא הייתה עניין של מה בכך. אובמה הגיע לביקור נדיר בקונגרס כדי לבקש מהדמוקרטים לתמוך בו, דבר אותו לא עשה שום נשיא אמריקאי אחר בשנים האחרונות. הוא ביקש, הסביר, הפציר – אבל זה לא הלך לו. אחרי שש שנים בהן המחוקקים הרפובליקנים "עשו לו את המוות", חווה הנשיא לראשונה חוסר נאמנות נדיר מצד מחוקקים דמוקרטים, שהעדיפו לקשור את עתידם הפוליטי עם האיגודים המקצועיים.
האיגודים (ולא רק בארה"ב, אלא גם בצ'ילה, באוסטרליה, במקסיקו, בקנדה ובפרו) חוששים כי הסכם סחר חופשי יגרום לאובדן מקומות עבודה ולפגיעה בתנאי השכר של העובדים, והדבר האחרון שמטריד אותם הוא נשיא שזמנו בבית הלבן הולך ואוזל. הסכם הסחר הטרנס-פסיפי ספג ביקורת בשל היותו בלתי שקוף, מקדם אינטרסים של התאגידים האמריקאיים הגדולים על חשבון כוחן של מדינות ריבוניות ואזרחיהן, ובשל הטייתו של מגרש המשחקים העסקי הקפיטליסטי הגלובלי בצורה שתחמיר את התנאים שבעטיים גדל אי-השוויון, וגדלים עם רווחיו של קומץ קטן.
הניסיון מלמד, כי הסכמי "סחר חופשי" המגדירים גבולות פתוחים עובדים תמיד לטובת הכלכלות החזקות ולרעת הכלכלות החלשות (למשל: מעמדה של גרמניה באיחוד האירופי), וכן לטובת החברות הרב-לאומיות הגדולות.
פרטיו של הסכם הסחר – שרובם הודלפו ופורסמו באתר "ויקיליקס" – מלמדים כי הבעיה בו עמוקה הרבה יותר מאשר "הגבולות הפתוחים" שהוא מגדיר. ההסכם קובע הגנות הולכות ומתגברות לחברות תרופות, באופן שיאפשר להן לייקר תרופות ולהמשיך לקבל הגנה על פטנטים. והוא קורא להקמת בית דין בינלאומי שיאפשר לתאגידים לתבוע ממשלות שיחוקקו חוקים העלולים לפגוע בהצלחתם העסקית, כולל פגיעה בהגנות על צרכנים, עובדים, משקיעים קטנים, תעשיות מקומיות ואיכות הסביבה. אין זה מקרה כי שר העבודה לשעבר של ארה"ב, רוברט רייך, ציאר את ההסכם ככזה "שנכתב בידי מיטב הלוביסטים העסקיים של ארה"ב".
אובמה ניסה להסביר לדמוקרטים שמאה אלף עובדים ייהנו מהטבות כתוצאה מהסכם הסחר החופשי. הנשיא חרג ממנהגו, ואפילו הגיע למשחק בייסבול של חברי הקונגרס בניסיון לשוחח עם כמה מחוקקים דמוקרטים. אך אובמה זכה בקריאות עידוד דווקא מהרפובליקנים על הסכם הסחר המתגבש, והחזיר להם בנפנופי שלום, והדבר הרגיז עוד יותר את עמיתיו הדמוקרטים. הנשיא אובמה, בדמדומי כהונתו, רוצה, מסתבר, להשאיר מאחוריו מורשת של העצמת כוחם של התאגידים ושל מוקדי הכוח של עולם העסקים וההון. האיש שהבטיח שינוי, תקווה ועשייה למען העם – התגלה כלא שונה מהותית מקודמיו. כיוון שבשלב זה בכהונתו אין לו כבר מה להפסיד, הליכתו בדרך זו רק מוכיחה שדבריו היו לא יותר ממס שפתיים.
ייתכן שאובמה יביא בשבועות הקרובים לקונגרס נוסח מתוקן של הסכמי הסחר ואף ישיג את אישורו. אבל בינתיים המתנגדים העיקריים להסכמים הם חברי "האגף הפרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית, שעם שורותיהם נמנה בעבר אובמה. מדובר בתופעה ללא תקדים, המצביעה על קרע בין המחוקקים הדמוקרטים לבין הנשיא הדמוקרטי בשלהי כהונתו, ועל תסכולם מהנשיא שלא ספר אותם במשך רוב שנות כהונתו.
נ"ע
