נשיא בוליביה, אוו מוראלס, ניצח בבחירות לנשיאות שהתקיימו בשבוע שעבר (12.10), וזכה בתמיכת 59.7% מכלל המצביעים. נציג האופוזיציה, סמואל דורייה מדינה, העומד בראש מפלגת האיחוד הדמוקרטי, קיבל רק 25.1% מקולות המצביעים.
מהן הסיבות לניצחון כה מובהק? האופוזיציה הימנית, בסיוע שגרירות ארה"ב בבוליביה, ניסו לנקוט דרכים שונות, כשרות ובלתי כשרות, כדי למנוע מהנשיא הראשון של בוליביה שהוא יליד אמריקאי להיבחר לכהונה שלישית. לדעת הימין, הסיבה לתבוסתו נעוצה, בין היתר, בחילוקי דעות פנימיים בתוך מחנה האופוזיציה. אלה הובילו לניצחונו של הנשיא מוראלס, מועמד "התנועה למען הסוציאליזם" (MAS), אשר יכהן בארמון הנשיאות לפחות עד שנת 2020.
אוו מוראלס (שני מימין) עם מנהיגי האיגודים המקצועיים בהפגנה שנערכה במסגרת מערכת הבחירות (צילום: טלסור)
אולם כדי להבין את הסיבות האמיתיות לניצחונו של השמאל, יש לבחון את מצבה הכלכלי–חברתי של בוליביה כיום, לעומת מצבה בדצמבר 2005, אז נבחר לראשונה מוראלס לכהונת הנשיא.
שנות כהונתו התאפיינו בפעולה למען רווחת העם. תושבי בוליביה חשים כי כלכלת המדינה השתפרה לטובתם. המדיניות החברתית נוהלה בצורה נבונה, תוך הבטחה קפדנית של זכויות הילידים האמריקאים, אשר משך דורות רבים סבלו מדיכוי ומהשפלה. מורשת זו – של גזענות והתנשאות קולוניאליסטית – היא תולדה של הממשלות הימניות ששלטו בבוליביה במרוצת רוב המאה העשרים.
נדבך חשוב במדיניותו הכלכלית של מוראלס, אשר סייע להבטיח חלוקה שוויונית יותר וצודקת יותר של ההכנסה הלאומית, זו מדיניות הלאמת תעשיות הגז והנפט. רווחיה של תעשייה זו סייעו במיגור העוני: בעוד שבשנת 2005 עמד שיעור העוני על 39% מכלל האוכלוסייה, הרי שב-2013 שיעור זה ירד במחצית, והגיע ל-18%.
עוד מהישגי כהונתו של מוראלס: סלילת מערכת כבישים מודרנית ובטוחה, הגדלת שיעור יודעי קרוא–וכתוב, ואספקת מי שתייה נקיים, גם ביישובי פריפריה נידחים. אולם מעבר לכל, נשיאותו של מוראלס התאפיינה בתחושה כי הנשיא קשוב לעם, מגן על האינטרסים של כלל הציבור, ומוכן להודות בטעותו אם הוא אכן טועה. כך קרה, למשל, בדצמבר 2010, כאשר החליט מוראלס להעלות את מחירי הדלק והגז. כתוצאה מכך, התקיימו הפגנות מחאה המוניות. מספר ימים לאחר מכן, התנצל הנשיא בפני העם וחזר בו מהחלטתו.
מוראלס ידע לנווט מדינה מורכבת, רב–תרבותית ורב–לאומית, בדרכים נכונות אשר הובילו את בוליביה להפוך לאחת המדינות הבודדות באמריקה הלטינית אשר ברחובותיה שוררת תחושת ביטחון אישי, ובנוסף – תושביה חשים גם ביטחון כלכלי.
האם יצליח הנשיא מוראלס, בכהונתו השלישית, להוריד עוד יותר את שיעורי העוני? האם יצליח להפוך את בוליביה למדינה תעשייתית, בעלת רמה טכנולוגית גבוהה? האם יצליח למגר את תופעת השחיתות? ולבסוף: האם יאבד מכוחו ומקסמו, עקב שנות כהונתו הרבות? עם שאלות אלה ואחרות יצטרך הנשיא הנבחר להתמודד בתקופת כהונתו הקרובה, שתימשך שש שנים. מכאן, נאחל לו הצלחה ונברך אותו על בחירתו המחודשת לנשיאות בוליביה.
פדרו גולדפרב
