מאת תמר גוז'נסקי

מפקד מרחב ציון במשטרה תת-ניצב נסים אדרי הסביר אתמול (ב') במסגרת שימוע שנערך לו כי לא דיווח על פרשת ניסו שחם כיוון שהיה מדובר ב"שיחת רכילות אקראית", שלא חלה עליה חובת דיווח. אדרי מסר את גרסתו לפרשה במשך כשלוש שעות לפני ראש מחלקת משמעת במשטרה, נצ"מ לילי באומהקר. השימוע נערך בעקבות קביעת מח"ש כי אדרי ידע על הטרדה מינית של שוטרת שביצע לכאורה מפקד מחוז ירושלים ניצב שחם, ולמרות זאת לא דיווח על כך ואף ניסה להסתיר זאת במהלך חקירתו במח"ש בעניין.

לאותן אופטימיסטיות, שצהלו לאחר שמשה קצב, הנשיא לשעבר, נכלא בדצמבר האחרון לשבע שנים על עבירות מין שביצע בנשים שהיו תחת מרותו – יש לי חדשות רעות: מאסרו של קצב, עם כל חשיבותו, לא בלם וכנראה אפילו לא האט את מנגנוני הניצול המיני במקומות העבודה. מצעד הבכירים החשודים בעבירות מין נמשך, ואין לנו מושג לגבי מספר הבכירים העבריינים שטרם נחשפו. ניצב ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים במשטרה, עדיין נחקר באזהרה בחשד לעבירות מין בשבע שוטרות שהיו תחת פיקודו. ב-26 ביולי הוא הושעה מתפקידו, אך טרם הוגש נגדו כתב אישום. בעל סמכות אחר – מוטי מלכה, ראש עיריית קריית מלאכי, נעצר בחודש מאי ונחקר בחשד לביצוע אונס בעובדת וקבלת שוחד מיני מאישה אחרת. גם נגדו טרם הוגש כתב אישום. אך במקרה שלו הזדרז בית המשפט, ובסוף יולי קיבל החלטה נמהרת להשיבו לתפקידו.

ומה קרה לעובדים הבכירים במשרד ראש הממשלה, אשר התלוננו בפני היועץ המשפטי לממשלה, כי נתן אשל, מקורבו ואיש סודו של נתניהו, הטריד מינית עובדת במשרד? שניים מהעובדים – המזכיר הצבאי וראש מערך ההסברה, הלכו הביתה, לאחר שראש הממשלה זעם על תלונתם. במקום לנצל את ההזדמנות ולנהל מסע הוקעה נגד כל הטרדה מינית, ובעיקר – מצד בעל מרות, נתניהו ממשיך להטיל תפקידים על מקורבו, שפורמלית אולץ לפרוש. נתן אשל, חשוב לזכור, לא הועמד לדין, ואפילו קיבל דמי פרישה בסך 120 אלף שקל.

שטיח הפרישה

נתן אשל אינו הבכיר היחיד שנחלץ מתביעה פלילית הודות לעסקה שהשיגו עבורו פרקליטי צמרת. לא שכחנו את העסקה שהשיגו פרקליטי קצב, באישור בית המשפט העליון, עבור לקוחם, ואשר לא מומשה רק בגלל קצב עצמו. והנה, בשבוע שעבר נחתמה עסקה נוספת. תת-ניצב אדרי אשר לא העביר לחקירת הגורמים המוסמכים את התלונות שהגיעו אליו נגד מפקדו שחם, נחלץ מחקירה פלילית. הודות לפרקליט הצמרת המגן עליו, עניינו של אדרי הועבר לבית הדין המשמעתי של המשטרה, וזה, כפי שניתן לצפות, ימתח עליו ביקורת ויסיים את הקריירה שלו במשטרה. אך אדרי ילך הביתה ללא הרשעה פלילית.

וכך הופך הטקס של סיום הקריירה לתחליף מצוי ומקובל על רשויות האכיפה, במקום למצות את הדין עם פקידים בכירים ועם קציני משטרה בכירים. בפני העבריינים פורשים את שטיח הפרישה רק משום שהם בכירים, בעלי קשרים, וכאלה היכולים לממן לעצמם פרקליטים ממולחים. נכון, היו מקרים שגם הוגש כתב אישום ואפילו היו הרשעות. סגן ניצב מארק עמיאל מואשם באיום על מי שנחקרה בחשד לשימוש בסמים, כי יפתח נגדה תיק פלילי אם לא תיענה לדרישתו המינית. האם העובדה שבסוף יולי הוגש נגדו כתב אישום, יכולה להשכיח את היחס החומל כלפי בכירים אחרים שנחקרו לגבי עבירות מין?

חומרה יתרה

החוק הקובע, כי יחסי מין של בעל מרות עם מי שתחת מרותו הם עבירה פלילית, אפילו נעשו בהסכמה (מה שמכונה בלשון החוק: "בעילה אסורה בהסכמה"), אינו מבחין בין עירייה למשטרה, או בין חברה פרטית למשרד ממשלתי. אך מבחינה ציבורית, בעבירות מין המתבצעות בגופי אכיפה – כגון משטרה, צבא, שירות בתי הסוהר, פרקליטות ובתי המשפט – טמונה חומרה יתרה. קציני משטרה, הממונים על יישום החוק ועל פתיחת חקירות בשל חשד לעבירה, יודעים היטב מה מותר ומה אסור. אך למרות זאת, קצינים רבים, ככל הנראה, מנצלים את הסמכות הכמעט דיקטטורית שלהם למנות, לקדם, לשפר תנאים, להדיח או לסלק, כדי להשיג לעצמם סיפוק מיני.

הפעלת מרות כדי לקיים יחסי מין עם מי שתחת פיקודו, היא ניצול מיני ברור של אישה, שהפנימה לדאבוננו, כי זו הדרך להתקדם בהיררכיה הפנימית. אולם נוסף להיבט הברור של ניצול, הפרקטיקה הזאת גם גוררת אחריה מינויים והדחות לא ענייניים, תוך פגיעה בגוף האכיפה עצמו. לכן, זה אינטרס עמוק של הנשים העובדות, אך גם של המוסדות והחברות, לשים קץ לניצול המיני של העובדת בידי הממונה עליה. אך מטרה זו לא ניתן להשיג רק באמצעות חקיקה, נאורה ככל שתהיה. העצמת נשים, כדי שיתנגדו לניצולן המיני ולמסחורן, היא תנאי הכרחי לכל שינוי במצב העגום הנוכחי. הענשת העבריינים במלוא חומר הדין היא תנאי הכרחי נוסף. ולכך יש להוסיף מאמץ מכוון של התקשורת ושל מעצבי דעת קהל להעלות על נס מתלוננות, עמיתים לעבודה שדיווחו, וממונים שהגיבו מיד בהגנה על הנפגעות ובהוקעת הפוגעים בהן.

* המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"