מאת ח"כ מוחמד ברכה

איש לא יכול לטעון שאני, והמפלגה שאני מייצג, והציבור שאני מייצג, זוכים ליחס "מפנק" מהתקשורת, בלשון המעטה. ישנן טענות על מגמתיות בדיווח ועל אי-אמיתות. דוגמא לכך אפשר היה לראות לפני פחות משלוש שנים, כאשר הפרקליטות החליטה להגיש נגדי כתב אישום בגין השתתפות בהפגנות. הנושא הכה גלים בתקשורת – מי לא כתב נגדי ומה לא נאמר עליי, כולל השמצות ונאצות.

לפני כמה שבועות, השופט שדן בתיק הזה מחק שני סעיפים מכתב האישום, עוד לפני שהתחיל הדיון, ואמר: לא ראוי אפילו להגיש תביעה נגד חבר כנסת על דברים כאלה. כמובן – דבר זה לא זכה כמעט לסיקור עיתונאי, ולא התפרסם באף אחד מכלי התקשורת הגדולים. ועל אף זאת, ולמרות זאת, אני עדיין נאבק למען חופש הביטוי והעיתונות. אחד הסממנים המובהקים ביותר של התדרדרות למשטר בעל סממנים פאשיסטיים, משטר של הפחדה, הוא הצרת חופש העיתונות וחופש הדיבור.

על רקע זה יש להבין את ההצעה לתיקון חוק איסור לשון הרע, שאינה מוצעת בחלל ריק. הצעת החוק הינה חלק מהרוח המורעלת שקיימת בתוך הכנסת, ומצטרפת לשורה ארוכה של מתקפות על העיתונות: ניסיון להשתלט על רשות השידור, דרך פקידים למיניהם; הניסיון לסגור את ערוץ 10 ולאיים על בעליו; ודוגמאות רבות אחרות. אם מצרפים את כל הדברים האלה יחד, נוצרת תמונה מבהילה לגבי עתיד חופש העיתונות.

מטרת החוק הזה אינה למנוע מהעיתונות להשמיץ אנשים. המטרה היא לייצר משטר של פחד, כדי להניא עיתונאים מלחקור ומלהתחקות אחר שחיתויות ואחר תקלות. הדיון הציבורי בנושאים אלו נחוץ מאין כמוהו לקיומה של חברה דמוקרטית, אולם – דיון זה נתון כיום תחת איום. לכן, המגמה היא ברורה. הצעת החוק הזאת אינה בגדר קול בודד במדבר, אלא היא חלק משאגה רמה ומסוכנת, שכוונתה להחריש את העיתונות ולהשתיקה.

(דברים שנאמרו בכנסת בעת דיון על "חוק ההשתקה")