מאת איתן קלינסקי.
עם חברות הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי ונדיה חילו, תושבים רבים, ותיקים וחדשים בבת-ים, חברים רבים מתנועת הנוער העובד, מחד"ש, מהשומר הצעיר עמדתי בעצרת מחאה נגד ההסתה חסרת הרסן של הימין בקריאה לגרש את הערבים מבת-ים. הייתה זו מחאה בעלת עוצמה נגד ההפגנה שאורגנה על-ידי גורמים בימין, שהחליטו להבעיר את אש השנאה לזרים בבת-ים. לצערי, לעצרת רבת המשתתפים של תושבי בת-ים בשכונת רמת-יוסף נגד גילויי הגזענות והשנאה לאחר – השנאה לערבי, בן הארץ הזו כמוני – לא הייתה כמעט התייחסות באמצעי התקשורת.
בתום העצרת, בדרכי לעירי חולון הסמוכה, נקלעתי לשיחה עם קבוצת צעירים, שחזרו מעצרת שאורגנה על-ידי חוגים המזוהים עם הימין. אודה, שזו לא הייתה שיחה. היה זה מונולוג בעל אופי של דיאלוג. הם דיברו בלהט ואני רק הקשבתי. הופתעתי שהם מנכסים את בנימין זאב הרצל, שלטענתם הוא מתהפך בקברו כי בוגדים כמוני – לטענתם – משחירים את חזונו, ולא פועלים לבת-ים נקייה מערבים ומזרים. בלהט הדברים הפליגו בדבר הצורך לנקות מיד את כל ארץ ישראל מערבים.
מה שהפתיע אותי זו הבורות בה משתמש הימין בהרצל להסתה פרועה נגד ערבים. כאשר עמיר פרץ מינה ערבי לתפקיד שר – אביגדור ליברמן וחברת כנסת מסיעתו, ששכחה שאין לה תואר שני צעקו לעבר עמיר פרץ שהוא תוקע סכין בגב חזונו של הרצל. וזאת מבלי לדעת שבספרו "מדינת היהודים" תובע הרצל, שימונה במדינת היהודים לא רק שר ערבי, אלא תביעתו היא שיהיה לנו סגן נשיא (סגן ראש ממשלה) בן למיעוט הערבי.
גם בכרוזים, שהפיצו אותם חוגים ברחובות בת-ים, מופיעה תמונתו של הרצל הזועם עלינו כי ערי ישראל – ובת-ים בתוכן – אינן נקיות מערבים. מצער אותי שעושים עוול לדמותו של הרצל, מי שהיה בעל מודעות עזה למיעוטים. הרצל גילה רגישות רבה לשאלה איך תנהג מדינת היהודים, זה היה עבורו מבחנה המוסרי העליון של החברה היהודית שתקום. זו מדינה שצריכה לשמש מופת ליחס שוויוני והוגן למיעוטים – "הזר צריך להרגיש אצלנו טוב" (מדבריו של הרצל על ערש דווי ברומן "אלטנוילנד").
איזו בורות ומידה רבה של גיחוך יש בפליירים, שהופצו בבת-ים, בהם משתמשים בשמו של חוזה המדינה היהודית, הדורשים מתושבי בת-ים לא להשכיר דירות לערבים. היה זה הרצל שבספרו "אלטנוילנד" מתאר מערכת בחירות דמיונית במדינת היהודים העתידה לקום. אחת המפלגות מופיעה עם מצע התובע איסור השכרה או מכירת נכסים לערבים. בספרו של הרצל המשרטט קווים למה שהיה רוצה לראות בחזונו – מובסת בקלפי המפלגה שדורשת לאסור השכרת או מכירת נכס לערבים. למרות שמפלגה זו מנגנת על כל הנימים הלאומיים, הציבור מוקיע אותה ומכה אותה קשות בבחירות. הציבור בוחר במפלגה שפועלת מתוך המגמה שהמיעוט שחי בתוכנו אסור לפגוע בו. ציבור הבוחל בבת–ים נקייה מערבים הוא מוקצה מחמת מיאוס בכתביו של הרצל. דרושה מידה של חוצפה ובורות להשחיל את שמו של הרצל להסתה פרועה נגד ערבים, תושבי העיר בת–ים.
היום, כלפי פעולותיה של מפלגה גזענית בכיכרות הערים – שהרצל הביס את אחותה הבכירה בבחירות המתוארות בספרו – ראש העיר הגדולה ביותר בישראל, רון חולדאי, מגלה הבנה כלפיה. הוא חש הבנה לרחשי הלב של התומכים בה. קשה לקבל את ההבנה של ראש עיריית תל אביב, כמו שקשה לקבל את הקריאות הרפות של ראש הממשלה. אסור להשלים עם מתן ההיתרים להשתוללות חסרת-מעצורים בבת-ים ובשכונות בדרום תל אביב, המפנה את הזעם של שכבות מצוקה לעברה של עוינות כלפי האחר – הערבי או מהגר עבודה.
