השבוע לפני 150 שנה נולדה רוזה לוקסמבורג, אחת הנשים המשפיעות ומעוררות ההשראה ביותר בהיסטוריה של המאה ה-20. היא חיה את המהפכה במחשבה ובפעולה והייתה תמיד בעין הסערה. כתיאורטיקנית, היא הגיבה ישירות למרקס, לאנגלס וללנין. כאקטיביסטית היא לקחה חלק בתהפוכות הפוליטיות שעיצבו את ההיסטוריה של המאה ה-20.
בת למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני, נולדה לוקסמבורג ב-5 במארס 1871 בעיר זמוץ׳ בפולין. חייה דומים לאלה של יהודים רבים בסביבתה, וכרבים מבני דורה הושפעה מתנועת ההשכלה והאמנציפציה. אלא שמגיל צעיר הייתה לוקסמבורג שותפה בתנועות פולניות רדיקליות ואנטי-לאומניות. כאזרחית האימפריה הרוסית ששלטה אז בפולין, סברה לוקסמבורג, בניגוד לעמדה הרווחת בשמאל האירופי של אז, כי עצמאות פולנית לא תביא לנפילת האימפריה הרוסית ולהעצמת הסולידריות המעמדית באירופה, אלא תשרת רק את האינטרסים של הבורגנות הלאומית הפולנית.
בשנות ה-20 לחייה היגרה לוקסמבורג לשווייץ, שם למדה לתואר דוקטור במשפטים, אותו קיבלה לבסוף ב-1897 – שלושים שנה בלבד לאחר שהאישה הראשונה הורשתה ללמוד באוניברסיטת ציריך.
לאחר שפרסמה, בתגובה לאדוארד ברנשטיין, תלמידו המפורסם ביותר של אנגלס, את ׳רפורמה חברתית או מהפכה׳ רכשה לוקסמבורג שם בינלאומי. היא טענה, בניגוד לברנשטיין, שאל לפועלים הסתפק ברפורמות פוליטיות וכלכליות בלבד, וכי עליהם לחתור למהפכה מן היסוד.
לוקסמבורג עקבה מקרוב אחר המאורעות המהפכניים של 1905 ברוסיה ובפולין, ואף נסעה לרוסיה תחת זהות בדויה על מנת לכתוב על המתרחש. הדגש ששמה בחשיבות השביתה ככלי לגיבוש תודעה מהפכנית ומעמדית התגבש בתקופה זו, וליווה את מחשבתה לאורך כל חייה.
ב-1913 כתבה לוקסמבורג את יצירת המופת שלה ״הצבר ההון״, בה הוכיחה שקפיטליזם באופיו דורש שווקים לא קפיטליסטיים על מנת להתפשט ולחזק את עצמו. אין קפיטליזם בלי אימפריאליזם, ואין אימפריאליזם בלי קפיטליזם – כך טענה נגד סוציאל-דמוקרטים רבים בזמנה, שעדיין תמכו במובהק באימפריאליזם וראו בהתפשטות לאומית תהליך נפרד מהתפתחות סוציאל-דמוקרטית. רבים, כולל לנין שהיה עצמו מתנגד חריף של האימפריאליזם, יצאו נגדה וטענו שהיא סנטימנטלית ואף ״לא מרקסיסטית״, משום שהתמקדה בסבל העמים המדוכאים בדרום אפריקה, באוסטרליה ובדרום ארצות הברית. אך בטקסט זה, כמו באחרים שכתבה, ניכרים ניצני ההבנה, כי לא ניתן להיאבק בקפיטליזם מבלי להיאבק גם בגזענות.
לוקסמבורג החזיקה בדעת מיעוט אף בקרב חברי מפלגתה כאשר התנגדה למלחמת העולם הראשונה. היא טענה כי זו מלחמה אימפריאליסטית שתשרת רק את הבורגנות הבינלאומית, על חשבון מעמד הפועלים שישמש כבשר תותחים. בשל דעותיה, היא נאסרה ובילתה את רוב שנות מלחמת העולם הראשונה בכלא. לוקסמבורג תמכה במהפכת אוקטובר ב-1917, אם כי הסתייגה מהטקטיקות הלא-דמוקרטיות של לנין ושל הבולשביקים. ״חירות היא החירות לחשוב אחרת״, כתבה באחד מהציטוטים המפורסמים ביותר שלה. לאורך כל הקריירה שלה הדגישה לוקסמבורג את חשיבותה של הדמוקרטיה במרקסיזם.
לטענתה, לא תיתכן מהפכה אמיתית ללא דמוקרטיה, שעליה להיות חלק מהתהליך המהפכני עצמו. בה בעת הייתה לוקסמבורג מבקרת חריפה של המגמות הרפורמיסטיות של השמאל הגרמני בזמנה. היא הייתה, ועודנה, אחת ההוגות החשובות של הדמוקרטיה במחשבה המהפכנית.
חייה הפרטיים של רוזה לוקסמבורג היו עשירים ודרמטיים אף הם. היא הגנה על עקרונותיה בחירוף נפש ונתנה ביטוי להשקפותיה הרדיקליות באורחות חייה. היא מעולם לא נישאה וניהלה מערכות יחסים סוערות עם גברים רבים, על אף שחלק מן הסובבים אותה, כולל בחוגים מהפכניים, שפטו אותה לחומרה על כך. מעגל חברותיה של לוקסמבורג כלל כמה מהפמיניסטיות המפורסמות ביותר של תקופתה: קלרה צטקין, אלינור מרקס (בתו הצעירה של קרל מרקס, שהייתה אף היא מבקרת של אדוארד ברנשטיין), סילביה פנקהרסט ואחרות.
אהבתה לטבע ולעולם החי הקנו לה הבנה מהפכנית של הקשר בין אדם וטבע. לוקסמבורג הבהירה שאכזריות כלפי הטבע היא חלק בלתי נפרד מאכזריות בני האדם זה כלפי זה. חתולתה מימי (הקרויה על שם גיבורת האופרה ״לה בוהם״), הייתה לה מקור של אהבה ושמחה, ומאות מכתביה של לוקסמבורג מהכלא דרשו בשלום מימי, ומיד לאחר מכן תבעו דיווחים מהחזית המהפכנית.
רוזה לוקסמבורג נרצחה ב-15 בינואר 1919, בהיותה בת 47. הממשלה הסוציאל-דמוקרטית שעלתה לשלטון לאחר נפילת האימפריה הגרמנית נעזרה בכנופיות פרוטו-פשיסטיות של חיילים משוחררים כדי לדכא כוחות מהפכניים ורדיקליים. כנופיות אלה רצחו את לוקסמבורג ואת שותפה להנהגה הקומוניסטית קארל ליבקנכט.
לוקסמבורג הותירה אחריה קורפוס כתבים מרקסיסטי עשיר ומעורר מחשבה. למרות שההיסטוריה לא תמיד הוכיחה את צדקת עמדותיה, ממשיכה לוקסמבורג לעורר השראה ברחבי העולם כמהפכנית בלתי-מתפשרת. כמה מכתביה ראו אור בגרמנית, ורק באחרונה נתגלו כתבים נוספים שלא פורסמו בימי חייה והוסתרו בידי המשטר הנאצי וגם בידי שלטונו של סטאלין (אותו פגשה בלונדון ב-1907).
הפרויקט ״הכתבים המלאים של רוזה לוקסמבורג״ בהוצאת "ורסו" בשפה האנגלית, במסגרתו התפרסמו עד כה ארבעה כרכים (כולל אסופת מכתבים), יוציא לאור לראשונה כתבים שמעולם לא ראו אור, כולל טקסטים שכתבה לוקסמבורג בפולנית וביידיש. חוקרים כיום מבינים יותר ויותר את עושר המחשבה של רוזה לוקסמבורג.
״ההיסטוריה תעשה את עבודתה. דאגו לכך שתעשו את עבודתכם אתם גם כן״, כתבה רוזה לוקסמבורג ב-1913. ציווי זה נותר רלבנטי יותר מתמיד. זוכרות אותך, רוזה לוקסמבורג!
דנה נעמי מילס
אירוע בינלאומי מקוון לציון 150 שנה להולדת רוזה לוקסמבורג יתקיים מחר, חמישי, ומחרתיים, שישי, בהזמת קרן רוזה לוקסמבורג: www.rosalux.de/rosa-at-150
