שביתת האחיות שנקראה גם "מרד האחיות" פרצה ב-19 באוקטובר 1945, בשל השכר הירוד ששולם לאחיות בקופות החולים של ההסתדרות (קופת חולים כללית) שנע בין 15 ל-20 לירות.

שביתת האחיות פגעה ביוקרה של הנהגת ההסתדרות כפי שכתב אליושה גוז'נסקי במאמר שהתפרסם בעיתון "קול העם" הקומוניסטי בתאריך 25 באוקטובר 1945, הנהגת ההסתדרות כהרגלה נקטה בהליך "בוררות חובה" וראשי האחיות נקראו לעמוד למשפט ההסתדרות. השופטים או הקטגורים היו גולדה מאירסון (מאיר) ופנחס לוביאניקר (לבון) לימים מזכ"ל ההסתדרות.

חרב הפיטורים וההוצאה מההסתדרות הונף מעל ראשן של האחיות השובתות סירבו למנגנון הבוררות מול הנהגת ההסתדרות עד תום השביתה.

האחיות וציבור העובדים ביקרו את ההסתדרות והממשלה הקולוניאלית הראשונים הטילו מיסי חבר כבדים על חברי ההסתדרות והאחרונים הטילו מיסים נמוכים על מעמד "הרכושנים" משכך כל העול הסוציאלי הוטל על "שכם הפועלים".

בעיתון דבר נכתב ב19.10.1945 כפי שצוטט בספר "קום התנערה!" (2017): "קוראים אנו, שהשביתה פרצה, אף שהגיעו להסכם על כל הדרישות. כנראה התעקשו הבחורות לשבות, ויהי מה! העמדת פני תם מסוג זה רגילים לראות במשא ומתן עם מעבידים על שביתה שפרצה במפעלם "ללא כל סיבה" – "ירושלמי", "יהלומים", "תרזה" ועוד – בתקופות שונות ובמקרים רבים מעל דפי העיתונים האזרחיים – "הבוקר", "הארץ" וכו' – וכנראה גם "דבר" "למד משהו".

אליבא דעיתון דבר, אליושה גוז'נסקי כתב באותו מאמר שהתפרסם בעיתון "קול העם": "לא פעם פנו האחיות למוסדות ההסתדרות בתביעה לבדוק את מצבן ולהעלות את שכרן בהתאם לדירוג מקצועי. אבל אנשי המוסדות אינם נחפזים, כידוע במשא ומתן. הנה פקעה סבלנות האחיות, אותן האחיות אשר עצם קבלתן לעבודה זו וקשריהן הכלכליים שמוסדות ההסתדרות מעמידים אותן, ברובן המכריע לכאורה במצב של "נאמני" הנהגת ההסתדרות ולסמל של לויאליות לפי רוחם של מנהיגי ההסתדרות – הן הכריזו את השביתה נגד המוסדות". אליושה גוז'נסקי ממנהיגי הקומוניסטים הישראלים ביקר בחריפות את מנהיגי ההסתדרות באומרו: "במקום המשפט ופסק הדין המביש, קצת ביקורת עצמית ובדק בית, חברים גולדה מאירסון, אלכסנדר ורפטור"