אלפים הפגינו שוב בשבוע שעבר (1.9) ברחובות ביירות נגד מינויו של ראש הממשלה החדש – מוסטפא אדיב, לשעבר שגריר לבנון בגרמניה. ההפגנה, שהחלה בשקט בכיכר השהידים שבמרכז הבירה עם מפגינים שהניפו כרזות בצרפתית בגנות ביקורו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, הפכה סוערת כאשר מאות צעירים החלו ליידות אבנים לעבר הפרלמנט, תוך ניסיון לפרוץ את החומה המקיפה אותו.
המפגינים, שהיו חמושים בקלעים ובאבנים, התקרבו לעבר מחסומי המשטרה וחומות הפרלמנט, אך כוחות המשטרה רססו לעברם גז מדמיע ונקטו צעדים אלימים על מנת לפזרם. יצוין שעקב הזעם העממי הגובר, הוחלט להוציא צווי מעצר נגד הקצינים האחראים לביטחון בנמל ביירות: דאוד פיאד, אנטואן סלום, ג'וזף א–נאדף ושרבל פאווז. אך שום גורם רשמי, שר או פקיד בכיר, לא לקח אחריות לאסון שגבה כמעט 200 קורבנות בנפש ונזקים כבדים ברכוש. השליח המיוחד של העיתון "הומניטה" בביירות, פייר ברבנסי, פרסם ביום ההפגנה ריאיון עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הלבנונית, חנא גאריב, לשעבר יו"ר הסתדרות המורים. להלן חלקים מתוך הריאיון שפורסם ביומון הקומוניסטי הצרפתי.
איך ניתן לתאר את המצב בלבנון חודש לאחר הפיצוץ בנמל ביירות?
במהלך שש השנים האחרונות כיהנו בלבנון ארבע ממשלות והפרלמנט התחלף פעמיים. מאות כיהנו במשרות הרמות. אך איש לא לקח אחריות על אחסנת חומרים כימיים מסוכנים בנמל ואיש לא דאג להעבירם לשטח מרוחק ממגורי אדם. אלה האחראים האמיתיים לאסון שגבה קורבנות כה רבים. בינתיים נעצרו כמה פקידים זוטרים, אך לא ננקט שום צעד כדי להעניש את האשמים. איש מבין האליטות הפוליטיות אינו מוכן לקחת אחריות, חרף העובדה שמדובר במקרה של שחיתות שלטונית בולטת.
ארבעה ימים לאחר הפיצוץ הנורא, ב-8 באוגוסט, נערכה הפגנה המונית במרכז ביירות. גם אנחנו, הקומוניסטים, לקחנו בה חלק. הפגנו יחד עם הרבבות שהתמודדו עם היד הקשה של כוחות הביטחון ודרשו לשים קץ למשטר העדתי ולסלק את האליטות מן השלטון. מחינו גם נגד התערבותו של נשיא צרפת, שהציע הקמת "ממשלת אחדות לאומית" בתמיכת ארה"ב. מקרון מדבר בזכות "שינוי פוליטי" בלבנון, אבל צרפת תמכה בכל הממשלות הלבנוניות הכושלות במהלך 30 השנים האחרונות ואף מימנה אותן. אלה סכומים אדירים שמצאו את דרכם לכיסיהם של השליטים.
מדוע ביקר מקרון בלבנון בפעם השנייה תוך חודש?
מקרון רוצה לשקם את מעמד ארצו במזרח התיכון. בחודשים האחרונים אנו עדים להתגברות ההתערבות הזרה בנעשה באזור בכלל, ובלבנון בפרט. ארה"ב, למשל, אבל גם איראן וטורקיה החלו להתערב בענייניה של לבנון. יחד עם הכוחות שחוללו את מחאת 17 באוקטובר 2019, הכנו קבלת פנים ממש לא חגיגית לנשיא צרפת – מחאה המונית כדי להבהיר לו שאנו מתנגדים לתוכניותיו ולרצונו להשליט "ממשלת אחדות" לשמירת הסדר הקיים.
מה מציעה המחאה?
אנו מציעים להרכיב ממשלה שתוכל להצעיד את לבנון לעבר עידן חדש. תהיה זו ממשלה של אישים שאינם חברים במפלגות העדתיות ושאינם קשורים באליטות הפוליטיות. ממשלה זו תוכל למשול ואף לחוקק חוקי בחירות חדשים על בסיס דמוקרטי, שאינם מפלגים את המדינה על בסיס עדתי: בחירות כלל–ארציות יחסיות. צריך גם להקים מן היסוד רשות שופטת עצמאית. במקום משטר העדות – יש להקים מדינה אזרחית, חילונית ודמוקרטית. עוד יש לערוך שינויים מן היסוד בכלכלה: במקום משק מבוסס על יבוא – כלכלה המבוססת על תעשייה וחקלאות מתקדמות המסוגלות לייצר מקומות עבודה רבים. כעת מצבנו בכי רע, העוני גדל וכוח הקנייה יורד, ההגירה של הצעירים עולה בצורה מדאיגה. מגפת הקורונה והפיצוץ בנמל רק מוסיפים שמן למדורת המשבר.
מיהם הכוחות המובילים את המחאה?
מאז החלו ההפגנות ההמוניות ב-17 באוקטובר אשתקד הצענו הצעות אלה, ובמרכזן – לבנון חדשה, אזרחית, חילונית ודמוקרטית. עכשיו השאלה היא: מי בעד ומי נגד? מי מצדד במדינה המבוססת על צדק חברתי ומי מתנגד? מי סבור שישראל היא אויבת של לבנון ומי מוכן לכרות ברית עמה? לא תמיד קל לקדם את הדיון תוך כדי מחאה – היו מכשולים רבים, אבל גם התקדמו רבות.
כינסנו את "מפגש השינוי" יחד עם חמש מפלגות שאינן עדתיות ועם מומחים רבים, בהם כלכלנים, סוציולוגים ואף עיתונאים ושרים לשעבר. המחאה הצליחה לגבש קבוצה מתאמת ובה כוחות רבים, לרבות כ-50 התארגנויות של צעירים – ובהם הקומוניסטים, המארגנים הפגנות ברחובות. אנו גם מקיימים קשרים קרובים עם האיגודים המקצועיים, כי השאלות החברתיות הן מרכזיות. התפקיד העיקרי שלנו הוא לסייע לכל הכוחות השונים, והם שונים מאוד, להתאחד כדי לפעול יחדיו.
יצוין שיחד עם שרבל נחאס, מנהיג תנועת האזרחיות והאזרחים, ועם חבר הפרלמנט הנאצריסטי אוסאמה סעד, אנו עוסקים כעת בכתיבת מצע לכוח פוליטי חדש שביכולתו לקדם תוכנית אלטרנטיבית – של המדינה הלא–עדתית שרבים כה חפצים בה. בטרם נודיע ציבורית על הקמת הכוח הפוליטי החדש, אנו מגייסים ארגונים ואישים שיהיו שותפים ליוזמה. אם וכאשר נצליח לגבש כוח פוליטי זה, אין לנו ספק שהוא יתרום תרומה משמעותית לתנועה המהפכנית. תהיה זו האופציה האזרחית מול המפלגות העדתיות החותרות שוב להסכמות כדי להמשיך להחזיק בשלטון.
