הרכב שופטי בית הדין הארצי לעבודה בראשות הנשיא יגאל פליטמן קבע השבוע בפסק דין מהותי כי הממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד הכלכלה צדק כשקבע בשנת 2014 כי הסתדרות העובדים הלאומית הינה ארגון מטעם שפעל בשירות תאגידי כוח האדם בענף הבניין וכי פעולותיה "למען" העובדים הזרים עלולות לפגוע בהם. התיק בו דנו שופטי בית הדין עוסק בשני הסכמים קיבוציים שלאחר הגשתם לרישום אצל הממונה על ידי הסתדרות העובדים הלאומית התנגדה ההסתדרות הכללית לרישומם, בין היתר בטענה כי הלאומית פעלה כ"ארגון מטעם" המעסיק. ההסכם האחד הינו הסכם קיבוצי כללי מול התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין שם החליט הממונה שלא לרשום את ההסכם הקיבוצי. הממונה קבע בהחלטתו אז כי הכללית הוכיחה שהלאומית פעלה כארגון מטעם המעסיקים בעת העבודה על ההסכם.

בפסק הדין שניתן ביום רביעי בבית הדין הארצי לעבודה דחו השופטים את טענות ההסתדרות הלאומית כי סמכותו של הממונה במשרד הכלכלה מוגבלת אך ורק לשאלה אם הצד להסכם הינו מלכתחילה "ארגון עובדים" ולבחינת רמת היציגות מבחינה מספרית, וקבע כך: "נוכח הפגיעה האפשרית בציבור העובדים ככל שיירשמו הסכמים קיבוציים שאינם כאלה (כאשר הממונה עשוי להיות "שומר הסף" היחידי למניעת רישומם); ובהתחשב במומחיותו של הממונה והיכרותו עם תחום יחסי העבודה – יש לפרש את הסמכות שניתנה לו באופן רחב, ולאפשר לו בדיקה מהותית" .בית הדין הארצי לא מצא עילה להתערב בהחלטת הממונה שלא לרשום את הסכם שנחתם בין הלאומית לבין התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין זו תוך שהוא מקבל את עמדת המדינה וההסתדרות הכללית כי העובדים הזרים המועסקים בענף הבניין מהווים חלק מענף זה – בניגוד לעמדת התאחדות התאגידים והלאומית שטענו כי יש להפריד את העובדים הזרים מענף הבניין בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם ביניהם והוגש לרישום. בית הדין קבע כי עצם ההפרדה ההסכמית בין העובדים הזרים לבין העובדים הישראלים פוגעת בערך השוויון, עלולה ליצור הפליה ולקבע תחושות של ניכור, העדר שייכות ונחיתות חברתית.

בהתייחס לקביעתו העיקרית של הממונה שנגעה להיותה של הלאומית במקרה זה "ארגון מטעם" באופן שאינו מאפשר להכיר בה כארגון עובדים של העובדים הזרים וכי "ההתארגנות היא פסולה שכן היא נעשתה ע"י המעסיקים ומטעמם", שוכנע בית הדין הארצי כי הראיות שהוצגו על ידי ההסתדרות הכללית היוו בסיס מנהלי מספק להחלטת הממונה, כי הצטרפותם של העובדים הזרים ללאומית לא הייתה הצטרפות וולונטארית ואותנטית ולפיכך הלאומית אינה יכולה להיחשב כארגון עובדים יציג לצורך חתימת ההסכם. "הראיות שהוצגו בפני הממונה מלמדות על מעורבות פעילה של המעסיקים בעצם התארגנותם (או ליתר דיוק ארגונם) של העובדים בארגון עובדים; בחירת ארגון העובדים אליו יצטרפו; ואף החתמתם של העובדים בפועל על טפסי הצטרפות (ולא רק העברה טכנית של הטפסים כפי שנטען), באופן הפוגע באופן ממשי בוולונטאריות של ההצטרפות", נכתב בפסק הדין.

ההסכם השני עליו נתן בית הדין הארצי את דעתו, הוא הסכם קיבוצי מיוחד מול חברת עמישב שירותים בע"מ, חברת שמירה החברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל – ארגון מעסיקים אשר חתום מול ההסתדרות הכללית על הסכמים קיבוציים כלליים בענף השמירה. במקרה זה הממונה החליט לדון בהתנגדות ההסתדרות הכללית – שטענה גם כאן כי הלאומית היא "ארגון מטעם" המעסיק וכי ההסכם מול עמישב אינו מקנה כל זכות נוספת לעובדים. הממונה אף קבע מועדים להגשת ראיות, אך ההליך בפניו הוקפא נוכח טענת הלאומית כי אין לממונה סמכות לדון בטענות ההסתדרות הכללית. בהמשך לקביעותיו העקרוניות בדבר סמכות הממונה בעת רישום הסכמים קיבוציים, קבע בית הדין הארצי גם פה כי הממונה רשאי לדון בבקשת ההתנגדות שהגישה ההסתדרות הכללית בהקשר להסכם זה, לקיים דיון מנהלי בפניו ולקבל החלטה המקבלת או דוחה את ההתנגדות ובהתאם לכך לרשום את ההסכם כהסכם קיבוצי או לסרב לרשמו.