פולמוס: מי בוזז את אוקראינה?

מאת קלמן אלטמן

במאמרו של א"ד "משחקים אימפריאליסטיים" ("זו הדרך", 26.3), הוצגו המאורעות באוקראינה כמאבק בין שני גושים אימפריאליסטיים. א"ד כתב: "המחלוקת בין האיחוד האירופי וארה"ב מצד אחד, לבין הפדרציה הרוסית מצד שני, נסובה סביב השאלה: איזה אימפריאליזם יקבע וישפיע על הכלכלה והפוליטיקה באוקראינה?". בהמשך, הביא א"ד את עמדתם של מארקס ואנגלס, כפי שבוטאה במניפסט הקומוניסטי, לפיה "אחת הדרכים בהן פועלת הבורגנות כדי להתגבר על המשברים התכופים הפוקדים את הכלכלה הקפיטליסטית, היא השתלטות על שווקים חדשים". הוא מפרש כי "נראה שזו גישתם של בעלי ההון באיחוד האירופי וברוסיה, אשר מתכננים לבזוז את אוקראינה". בסיכום דבריו, מתריע א"ד: "אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שבין הצדדים ישנה הסכמה בדבר חלוקת הארץ: קרים לרוסיה, אוקראינה למערבואת מי לא הביאו בחשבון בקומבינה האימפריאליסטית? כמובן, את האינטרסים של העמים".

 2014-04-07_200530

חיילים רוסים בפתח בסיס של צבא אוקראינה בקרים – בטרם סיפוח (צילום: הומניטה)

דומני שא"ד קיבל על עצמו לשמש "אור לגויים" בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית. עד כה, אף לא אחת מהמפלגות הקומוניסטיות, למיטב ידיעתי, לא העלתה על דעתה להסביר את מעשיה של רוסיה באוקראינה כנובעים מאופייה האימפריאליסטי. בפרשנות הזו מחזיק רק א"ד.

ארה"ב הצליחה להרוס כלכלית ארצות רבות במזרח התיכון, באפריקה ובמקומות אחרים ולערער את יציבותן (עיראק, לוב, סוריה) ועל הכוונות נמצאות איראן ופקיסטאן. מאחורי מדיניות זו, עומד הרצון לשלוט במקורות הנפט והגז במזה"ת ובמרכז אסיה, ובקווי הנפט והגז המובילים אותם אל השווקים במערב. רוסיה נתפסת בעיני ארה"ב כמכשול בדרך להגשמת מדיניות זו.

אוקראינה נחשבה זה מכבר ראש גשר אפשרי למאמצי נאט"ו וארה"ב לחתור תחת רוסיה באופן צבאי וכלכלי. בשיחת טלפון לשגריר ארה"ב בקייב, הוקלטה ויקטוריה נולנד, סגנית שר החוץ האמריקאי לענייני האיחוד האירופי, באומרה: "כבר השקענו יותר מ-5 מיליארד דולר (!) כעזרה לפיתוח הדמוקרטיה באוקראינה" (לפי פרסום בתחנת הטלוויזיה "Press TV" של רשות השידור באיראן ובתחנת הטלוויזיה הציבורית RTהמשדרת מרוסיה). במה התבטאה תמיכה כספית זו? למשל, במימון מפלגות ימניות ניאופאשיסטיות ובאימון צלפים וציודם ברובים טלסקופיים. אלה נוצלו ביעילות רבה בקייב כדי לתקוף את המשטרה, במהלך המהומות שלפני הדחת הנשיא ינוקוביץ'.

ב-21 במארס, לאחר ההפיכה באוקראינה, חתמה הממשלה החדשה על "הסכם התאגדות" (Association Agreement) עם האיחוד האירופי. לפי סעיף 7.2 של ההסכם, מתחייבת אוקראינה לפעול בהתאם ל-"מדיניות הביטחון וההגנה האירופית". ההסכם מפרט בהמשך כיצד האיחודהאירופי כפוף לנאט"ו בנושאים ביטחוניים, ופירוש הדבר – שאוקראינה כפופה כעת צבאית לנאט"ו, והבסיסים הצבאיים והימיים שלה הועמדו לרשותם של נאט"ו ושל ארה"ב (שהיא השותפה הבכירה בנאט"ו). אוניות מלחמה של נאט"ו וארה"ב היו אמורות לשייט בים השחור מבסיסיהן החדשים בקרים, ולאיים על רוסיה ועל נוכחותה בים התיכון.

משאל העם בקרים, בו השתתפו 83% מבעלי זכות ההצבעה ואשר 97% מהם הצביעו בעד ההצטרפות לפדרציה הרוסית, התקבל כצעד מוצדק בידי המפלגה הקומוניסטית של רוסיה, ובידי ממשלות ונצואלה וקובה (שהצביעו באו"ם נגד גינוי רוסיה). אך ב-"זו הדרך" בחרו להביא דווקא את גילויי הדעת של שתי מפלגות שהסתייגו מהצעד הרוסי. המפלגה הקומוניסטית היוונית סבורה, כי "סיפוח קרים לרוסיה אינו מהווה מענה אפקטיבי להתערבות האימפריאליסטית המערביתהוא יטשטש את הסיבות המעמדיות לעימות, ויכניס מיליוני עובדים למלכודת לאומנית". המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה כתבה: "אנו מאמינים שפדרליזציה של הארץ והגברת כוחם של האזורים, יסייעו לשמר את שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה, וייצרו תנאים להחזרת הרגיעה והביטחון לחיי האזרחים". כפי שאומרים – אשרי המאמין. נשאר רק לשכנע את הניאופאשיסטים, אשר מילאו תפקיד מרכזי בתפיסת השלטון, בסיוע אמריקאי. בכל אופן, גם שתי מפלגות אלו אינן טוענות ולו ברמז כי יחסה של רוסיה לאוקראינה נובע משיקולים אימפריאליסטיים, וכי מטרתה – "לבזוז את אוקראינה".

במה התבטא "התכנון האימפריאליסטי הרוסי לבזוז את אוקראינה"? בדצמבר הוזילה רוסיה את הגז המיוצא לאוקראינה כמעט בשליש, בתנאי שזו תשלם חוב בגובה 1.55 מיליארד דולר. אוקראינה לא שילמה את חובה, וההנחה בוטלה. עם חתימת הסכם ההתאגדות של אוקראינה עם האיחוד האירופי, רוסיה נסוגה גם מכוונתה לקנות איגרות חוב של ממשלת אוקראינה בשווי 2 מיליארד דולר. בזה נגמר עיקר הניצול האימפריאליסטי מצד רוסיה.

עד כה, הצרכנים האוקראינים נהנו ממחירי גז נמוכים כתוצאה מסובסידיות אדיבות של הממשלה. כעת, בתמורה ל-"עזרה" שמגישה קרן המטבע הבינלאומית, התחייבה הממשלה האוקראינית החדשה לבטל סובסידיות אלה, ומחיר הגז לצרכנים באוקראינה אמור לעלות ב-50% החל ב-1 במאי. קרן המטבע התחייבה לשלם את החוב האוקראיני לבנקים הבינלאומיים, ועל מנת שממשלת אוקראינה תוכל להחזיר לה את החוב – זו התחייבה לקצץ באופן חד בפנסיות ובהוצאות הממשלתיות לחינוך, לבריאות, לתחבורה ציבורית ולסעד. תושבי אוקראינה צפויים עוד להרגיש את ההבדל בין "שני האימפריאליזמים".

תגובת ארה"ב לתוצאות משאל העם בקרים, הייתה לשכנע גם את האירופים להטיל סנקציות. הסנקציה העיקרית יכולה להתייחס לייבוא גז מרוסיה, המספקת כשליש מצריכת הגז באירופה. ארה"ב מחפשת שווקים לעודפי הגז שהיא מפיקה היום בשיטת ה-"פראקינג" (hydraulic fracturing) של סלעי גז, אבל שיווק הגז דורש השקעה של שנים במתקנים בצד האמריקאי להפיכתו לדלק נוזלי (לצורך הובלתו במיכליות), ובצנרת מתאימה בצד האירופי להובלת הדלק לצרכנים.

צפוי, כי בעת ביקורו של הנשיא פוטין בסין במאי ייחתם הסכם בדבר מכירת כמויות גדולות של גז רוסי. רוסיה אינה לוב ואינה איראן, ולא בטוח שהאירופים (או האמריקאים) יפיקו רווחים מצעדי הענישה שהם יוזמים.

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"