עומר קריגר, אוצר ואמן, שמילא את רחובות ורשה וברלין במיצגים חברתיים, המתרחשים במרחבים ציבוריים בשיתוף הקהל, היה היוזם להתכנסות מאות אמנים מתחומים שונים, אשר קראו יחד בכיכר רבין: "לא למלחמה!". מול קהל תומך, אמר קריגר בשבוע שעבר: "יש אופוזיציה בישראל. אנחנו אזרחי המדינה קובעים, שהכיבוש של העם הפלסטיני חייב להיפסק, ושיחות שלום חייבות להתחיל. מדינת ישראל חייבת להשתנות – בדחיפות".
במסגרת העצרת, צוין מותם של מאות קורבנות. מעמד הקראת שמות ההרוגים היה מצמרר ומטלטל במיוחד, כשצוינו שמותיהם של הילדים הפלסטינים שנטבחו בעזה, שאז הגיע מספרם ל-155.
עומר קריגר בעת מחאת האמנים בשבוע שעבר בכיכר רבין (צילום מסך: הטלוויזיה החברתית)
את המעמד כיבד "זקן המשוררים", המשורר נתן זך, לצד משוררים צעירים רבים, אשר השמיעו קול צלול נגד שנאה המשתוללת בימים אלה ברחוב, והמתבטאת, בין היתר, בקריאה "מוות לערבים".
כשהכריז המנחה, כי "יש פתרון של שלום למצב המלחמה המזוויע הזה. אנחנו בועטים בבוז בתעמולה הלאומנית והצבאית המציפה את המרחב הציבורי", הופיעה לנגד עיניידמותו של ירמיהו הנביא. היה אז ירמיהו, שוחר השלום, שהמון מוסת בידי ממשלת המלחמה של צדקיהו קרא לעברו: "יוּמַת נָא הָאִיש הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (פרק ל"ח, פסוק ג').
לדעתי, מאות האמנים שבאו לכיכר רבין כדי לערוך עצרת מחאה נגד המלחמה בעזה, הם הממשיכים האמיתיים של עולם הערכים למענו נאבק הנביא ירמיהו, גם כאשר יריביו צעקו לעברו כי "בֶּן מָוֶת הָאִיש הַזֶּה".
איתן קלינסקי
