ושוב, בפעם הרביעית בתוך עשור, ישראל הולכת לבחירות. חילופי השלטון התכופים כבר הפכו לחלק מהשיטה, שמביאה לקיפאון במישור המדיני ובמישור החברתי-כלכלי. פיזורה הפתאומי של הכנסת גם קוטע את עבודת החקיקה בכנסת ומוריד לטמיון עבודה מאומצת, שנעשתה בוועדות הכנסת בשנתיים האחרונות. לצד המשבר הכלכלי המעמיק, יש בחוסר היציבות השלטוני בישראל ובמבוי הסתום אליו הוביל הממסד הפוליטי, כדי ליצור אווירה של ייאוש בציבור – ייאוש מהסיכויים לשלום, ייאוש מהסיכויים לחיים משותפים ושוויוניים בישראל בין יהודים והערבים, ייאוש מהסיכוי לשקם את השירותים החברתיים ומדינת הרווחה, ייאוש מהאפשרות לקיים כאן בארץ חיים טובים באמת, ייאוש מהפוליטיקה עצמה.
הייאוש הזה הוא היריב המרכזי שלנו במערכות הבחירות. הוא זה הדוחק מצביעים רבים לתשובות הדמגוגיות של הימין הקיצוני ולסיסמאות השטחיות של כמה מהכוחות האחרים. הוא זה המשאיר ביום הבחירות מצביעים רבים בבית. לכן חיוני כל כך להפיח מחדש תקווה באפשרות לדרך החוצה ממעגל האלימות והעוני, שממשלות נתניהו, ברק ואולמרט דרדרו אותנו אליו.
מול הייאוש מהפוליטיקה, צריך לספר גם על ההישגים שהצלחנו לקדם: על המהפכה בחקיקה הסביבתית, על ההתקדמות בזכויות העובדים (למשל בהגנת עובדי קבלן או בהארכת חופשת הלידה). בכנסת, שהחזיקה מעמד רק כשנתיים וחצי, ושבה היינו מיעוט, הצלחנו להביא לשינויים, שיש להם השפעה על חייהם של בני האדם בחברה שלנו.
בהקשר זה, כדאי גם לציין את ההצלחות שהיו בכל רחבי הארץ בגיבוש שיתופי פעולה חדשים לקראת הבחירות העירוניות, שיתקיימו בשבוע הקרוב. במקומות רבים ישנה התעוררות ציבורית להחלפת מוסדות שלטוניים מסואבים ופוליטיקת-משפחות מיושנת, ולהכנסת ערכים חברתיים וסביבתיים לזירה העירונית. גם ביישובים המעורבים, מול צמיחת הגזענות והאלימות בין יהודים לערבים, עלו לקראת הבחירות הקרובות גם יוזמות מעוררות השראה, כך למשל בכרמיאל, בנצרת עלית ובתל-אביב-יפו.
זהו הקשר נוסף בו סיפורה של רשימת "עיר לכולנו", מטעמה אני מועמד, בבחירות הקרובות לעיריית תל-אביב-יפו הוא סיפור מיוחד במינו. ת"א-יפו תמיד הייתה עיר של פערים חברתיים בין צפון לדרום, ובין יהודים לערבים. ואולם בשנות חולדאי ובעיקר בשנתיים האחרונות התרחב מאוד מעגל הנפגעים. הצטרפו אליו עוד ועוד מגזרים, ביניהם גם כאלה שבעבר לא חשו מקופחים. התארגנויות מחאה החלו לפעול זו לצד זו במוקדים שונים בעיר, והגיעו לשיא ביוני 2007, כאשר מאות מפגינים קיימו בכיכר הסינמטק עצרת מחאה תחת הסיסמא "תל אביבים, התעוררו". בחודשים שבאו אחרי ההפגנה, בשלו התנאים לאיחודם של כלל המאבקים לכדי תנועה עירונית משותפת, שמייצגת את האינטרס הרחב של רוב תושבי תל אביב-יפו ולא רק את האינטרס הצר של האלפיון העליון.
ב"עיר לכולנו", שסימנה בבחירות הן האותיות כל, פועלים בצוותא, מאז היווסדה, פעילים מכל שכונות העיר, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, נשים וגברים, פעילים חברתיים ותיקים לצד פעילים חדשים, בלתי-מפלגתיים ובצידם חברים במפלגות שונות.
ללא קשר לתוצאות הבחירות, "עיר לכולנו" היא הצלחה גדולה בכמה מישורים. ראשית, הצליחו חברי התנועה, על אף הרקע השונה ממנו באו, להתלכד סביב מצע רעיוני מגובש – סביב תפיסת עולם עירונית, המציעה חיים שוויוניים, צודקים, סביבתיים ובריאים יותר בעיר. במקום להסתפק במכנה משותף נמוך, כפי שנהוג בפוליטיקה הישנה, התעקשנו, בתהליך ארוך של בירור משותף, להציע פתרונות ממשיים ומרחיקי לכת לעומת המציאות הנוכחית.
הישג שני היה כינון התנועה כתנועה דמוקרטית המבוססת על קבוצות-פעילים שכונתיות ונושאיות (למשל סביבה או דיור), אשר מקיימות דיונים ערכיים, לצד פעילות שטח ושותפות במאבקים עירוניים, ואשר בוחרות נציגים לוועדה משותפת, אשר מתאמת את העבודה ביניהם, ומשתתפים באסיפה כללית של חברי התנועה. בבחירות בתל אביב-יפו בלטה "עיר לכולנו" בהליך הדמוקרטי של בחירת מועמדיה.
"עיר לכולנו" ואני עצמי עומדים לבחירת תושבי ת"א-יפו בשבוע הקרוב ואני מקווה בכל לבי, שהצלחותינו יישאו פרי גם בקלפיות. אנחנו מקדישים לכך כעת מאמץ רב. אך מעבר להצלחה הקרובה בבחירות המקומיות, אני מקווה שנדע להיעזר בניסיון שצברנו כאן גם לגבי מאבקים ומהלכים פוליטיים בעתיד. חשוב ללמוד מכך על האפשרויות הקיימות לשיתופי פעולה חדשים, להרחבת מעגל המעורבים בעשייה הפוליטית ובאופן שבו אפשר, גם בתנאים קשים, לייצר שינויים אמיתיים במציאות הישראלית.
