"זה מאבק עממי והמוני שאין לו תקדים בתולדות לבנון" – זו מסקנתה של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית בתום השבוע הראשון של המחאה החברתית שהבעירה את השכנה הצפונית. "אוריינט 21", האתר הצרפתי המתמחה בענייני המזרח התיכון, פרסם בשבוע שעבר (24.10) את עדותה של עיתונאית תושבת ביירות, דוהא שמס, בתום אותו שבוע. להלן קטעים מתוך רשימתה.
"לא למשטר העדתי", סטודנטים מפגינים במרכז ביירות, 24.10 (צילום: המפלגה הקומוניסטית הלבנונית)
הפוליטיקאים לא הבינו מאיפה זה הגיע. הם לא תפשו את אופייה חוצה הגבולות של ההתקוממות ולא קראו נכון את המפה. לא מדובר רק במס על הווטסאפ, במיסוי נוסף על הסיגריות (שהלבנונים צורכים בכמויות גדולות במיוחד) ואפילו לא בייקור מחירי הדלק. מדובר בדבר מה חדש: זה ביטוי ברחובות לעשורים של תסכול.
אחד הצעירים בביירות אמר: "האם הם באמת סבורים שאנו מוחים על מחירי הווטסאפ או הטבק? איפה הם חיים? אנו מוחים נגדם. אנו רוצים לסלק את המעמד הטפילי השולט בלבנון. הם–הם האחראים למצוקות שלנו". חברו הוסיף: "שיסתלקו מחיינו, מהנשיא ועד אחרון חברי הפרלמנט. חלאס, אנו לא רוצים אותם יותר!". צעירה שהגיעה מנפת עכאר הרחוקה אמרה: "אני בוגרת לימודי מנהל עסקים, וכמו כל הצעירים אני עובדת בעבודה לא מתגמלת שאין לה שום קשר להשכלה שרכשתי בעמל רב. אין לנו זכויות בעבודה, המעסיקים רומסים את כבודנו ואנו נאלצים לעבוד יותר מ-10 שעות ביום. אני לא רוצה להגר, אני רוצה להישאר במולדתי". היא פרצה בבכי והוסיפה: "אנו דורשים שיסתלקו, אבל קודם כל שישיבו את מה ששדדו מאיתנו".
תומכי החיזבאללה מצטרפים להפגנות
המפגינים ברחבי המדינה מתנגדים נחרצות לתוכניתו של ראש הממשלה סעד חרירי, אותה הציג ביומה השלישי של המחאה. התוכנית כוללת צעדי חירום מידיים בצד רפורמות ניאו–ליברליות ארוכות טווח. בעקבות נחישות המפגינים, כמה מהפוליטיקאים הנמנים עם הקואליציה הממשלתית ניסו להתאים עצמם לרוח החדשה הנושבת ברחובות. וואליד ג'ונבלאט, ממנהיגי הדרוזים בלבנון, למשל, הכריז על תמיכתו בדרישות המפגינים; אבל אלה לא שכחו שהוא חלק בלתי נפרד מהשיטה העדתית המושחתת שקמה לאחר מלחמת האזרחים. דבריו רק חיזקו את הרושם בקרב האוכלוסייה שהפוליטיקאים מנותקים מהעם. גם דברי מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, הם עדות לכך. בנאום ששודר במהלך אירוע דתי, ניסה להשיב לעצמו את השליטה בתומכי תנועתו שהצטרפו להפגנות. הילת חיזבאללה דעכה בעשור האחרון בשל קשריה ההדוקים עם נשיא הפרלמנט הנצחי נביה ברי (המכהן בתפקיד 27 שנים ברציפות!). ברי, מנהיג תנועת אמל השיעית, יחד עם בני משפחתו, מואשמים בשחיתות. חיזבאללה ואמל הפכו חלק בלתי נפרד ממשטר העדתי השנוא.
ומה אמר נסראללה בנאומו? שהמצב הכלכלי הקשה אינו תולדה של מעשי הממשלה, בה תנועתו נוטלת חלק, אלא "תוצאה של עשרות שנות מחדלן". הוא דווקא הביע תמיכה בממשלה שהמפגינים מבקשים להפיל. יצוין כי אנשיו של ברי תקפו את המפגינים בצור, בבינת ג'בייל, בנבטיה ואף בבירה ביירות. כמו כן, גירשו המפגינים בבושת פנים גם חבר פרלמנט מהפלנגות הנוצריות שניסה להצטרף להפגנות.
הפגנות בכל עיר ובכל כפר
המרחב בלבנון מקוטע גיאוגרפית ועדתית, אבל בהפגנות הפעם נמחקו כל הגבולות האלה. בתחילת המחאה כולם נהרו לביירות. בעיר הוקמו מתרסים ומחסומי דרכים, והדוגמא התפשטה כמו אש בשדה קוצים ברחבי המדינה. הראשונים להצטרף היו תושבי טריפולי, העיר הענייה ביותר. המחאה הגיעה לעכאר שבצפון וכעבור שעות לצידון שבדרום, ואז לבעלבק ולעמק הבקאע. דומה אולי כי היה זה מרד עממי שמחולליו תכננוהו זמן רב, ורק המתינו לשעת כושר כדי לבצעו; אבל לא כך הדבר: בני ובנות כל העדות והאזורים התאחדו באופן ספונטני ואף אימצו אותן סיסמאות.
בתום השבוע הראשון נותרו כמה סוגיות ללא מענה. ברור לכולם כי הממשלה מנסה לשחוק את המחאה, וממתינה שמאות האלפים יתעייפו. היא עשויה לשלוף מהכובע את שפן הבחירות המוקדמות, על בסיס המשטר העדתי, שתוצאותיהן ידועות מראש. באמצעותן היא תזכה כביכול בלגיטימציה פוליטית… עד המרד הבא.
