״חשוב לי לחזור ולומר כי בבחירה שלי לסרב אינני מתנער מהאחריות שלי לחייהם, לשלומם ולביטחונם של התושבים במרחב שלנו… עלינו לחדול משירות מעגל האלימות והדמים שלתוכו נולדנו, ושאותו למדנו לקבל כמובן מאליו. כדי לעצור את האלימות צריך להתחיל מלומר לא: לא לאלימות, לא לשפיכות הדמים, לא למעגל האימה השולט בחיינו. לא להתנערות מאחריות, להעדר מחשבה, ולהליכה צייתנית עם העדר״.

את הדברים הללו כתב סרבן המצפון אופיר אברבוך, שמרצה בימים אלה תקופת כליאה שמינית, שבה נידון ל-30 ימי מחבוש בגין סירובו המצפוני להתגייס לצה״ל. בתום תקופה זו צפוי אברבוך לרצות 160 ימי מחבוש במצטבר.

אמנסטי אינטרנשיונל ישראל גורסת כי לכל אדם, בין אם הוא עומד לפני הגיוס או אחריו, עומדת הזכות לסרב מטעמי מצפון לשירות צבאי, ללא השתת ענישה פיזית, חוקית או מנהלית. בנוסף על פי מדיניותנו, על סרבני מצפון לא לסרב להצעת שירות חלופי ולא–צבאי, כל עוד הדבר אינו משמש כצעד עונשין או מפלה באורכו. שירות חלופי איננו שירות צבאי מעוקר מנשק או מפעילות קרבית, אלא שירות עצמאי שאיננו קשור כלל למערכת הצבאית. לעמדנו, הליך הפטור המצפוני צריך לכלול הודעה לרשויות והצהרה על סירוב מטעמי מצפון, אך אל לו להיות מפרך באופן שירתיע וימנע מאנשים מסויימים את מימוש זכויותיהם.

אופיר בן 18 ממושב צופית, מגדיר עצמו פציפיסט, וחרף זאת נדחה פעמיים על–ידי ועדות המצפון של הצבא, ופעם נוספת בוועדת אי–התאמה. הוא מצטרף לסרבניות המצפון נועה גור–גולן (19, נתניה) המרצה בימים אלה את תקופת הכליאה השלישית שלה, בסופה תרצה 71 ימי מחבוש, והדס טל (18, קיבוץ יפעת) המרצה בימים אלה את תקופת המאסר השנייה שלה, בסופה תרצה 50 ימי מחבוש.