אזרחי ספרד הלכו היום (ראשון) לקלפי בצילם של יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ולאחר פרסום שערויות חדשות הקשורות במפלגת השלטון השמרנית. לא ידוע איך אירועים אלה, של הימים האחרונים, ישפיעו על דפוסי ההצבעה. על פי החוק הסקרים האחרונים פורסמו ביום שלישי שעבר. אך, על פי העיתון רב-התפוצה "אל פאיס" היוצא לאור במדריד "סביר להניח שיגדילו את מספר התומכים של רשימת השמאל 'אונידוס פודמוס' בקלפי".
אחת השאלות המרכזיות העמודות כעת להכרעה היא האם הרשימה המשותפת של מפלגת השמאל "פודמוס" (שמקורה במחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011) ו"איחוד השמאל" של המפלגה הקומוניסטית תזכה במקום השני בבחירות. על פי הסקרים שפורסמו בחודשיים האחרונים, המגמה היא קבועה: אכן "אונידוס פודמוס" זוכה בין 28 ל-31 אחוז בקרב הנשאלים; מה שהופך אותה למפלגה השנייה בפרלמנט הספרדי. זאת, לאחר המפלגה השמרנית והניאו-ליברלית "העממית" (PP) אבל לפני המפלגה הסוציאליסטית (PSOE), המסרבת עד עתה לכל שיתוף פעולה עם השמאל. אם אכן הסקרים נכונים, לראשונה תיסדק המערכת הפוליטית הדו-ראשית הספרדית.
את מערכת הבחירות הכלליות בספרד ניתן להבין רק אם חוזרים חצי שנה לאחור. בדצמבר אשתקד נערכו בחירות כלליות בה זכתה המפלגה של ראש ממשלה הניאו-ליברלי מריאנו ראחוי, אבל מאז ועד להכרזת הבחירות החדשות, הוא לא הצליח להקים קואליציה ממשלתית. אך את המהפך הפוליטי, אם יהיה, צריך לייחס למאות אלפי ה"זועמים" שיצאו אל הרחוב בקיץ 2011 ברחבי ספרד, שנפגעה קשות המשבר הקפיטליסטי העולמי שהחל ב-2007 בארה"ב. בצלו של משבר כלכלי רחב היקף, שהוביל לאבטלה גבוהה ולקיצוץ חד בהוצאות הרווחה של הממשלה. נפער הסדק הראשון באמון הציבור בנבחריו השמרנים. גל עצום של מרמור וכעס התפרץ החוצה.
כרזה של "אונידוס פודמוס", ברקע: אסיפה שנערכה במדריד ביום שישי עם סגירת מערכת הבחירות
עם חלוף השנים נראה היה שקול הרעש הגדול של תנועת המחאה בספרד הוריד את הדגל המהפכני בקול ענות חלושה. המחאה הספונטנית מתה, ופעיליה עברו לאפיק ממוסד יותר, שלעתים שילב את זרועותיו עם המערכת הפוליטית ולעתים עמד מנגד. אלא שהבחירות הכלליות שהתקיימו בדצמבר ל"קורטס" (הפרלמנט הספרדי), מוכיחות שהמשבר הגדול לא שכך. הפוליטיקה הספרדית עברה זעזוע דרמטי ועמוק, ורק עכשיו הוא נחשף לעומקו. כאמור, מאז שנוסדה הדמוקרטיה הספרדית ב-1978, לאחר שלטונו הארוך של הרודן הפשיסטי הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו, נחלק השלטון בין שתי מפלגות בלבד, חרף העובדה ששיטת הבחירות האזורית היחסית אשר נהוגה במדינה ושאחוז החסימה הבינוני, העומד על 3 אחוזים, מאפשרים כניסה של מפלגות נוספות היכולות להתחרות על השלטון.
העוצמה הפוליטית הרבה של השתיים, מפלגת העם השמרנית מימין והמפלגה הסוציאליסטית שהפכה עם השנים לניאו-ליברלית, גרמה שהתחרות התנהלה ביניהן בלבד. הפרלמנט נשלט בידי מפלגה אחת שניצחה בבחירות, ללא צורך בהרכבת קואליציה. אם הייתה למחאה החברתית בספרד הישג כלשהו, הרי שמדובר בפירוק המבנה הזה, שבא לידי ביטוי באי האמון ההולך וגובר של הציבור ובהצלחתן של מפלגות חדשות, כגון "פודמוס" (אנו יכולים), להתחרות ראש בראש מול אלו שהרכיבו את הסדר הישן. אך בניגוד לבחירות הקודמות, בהן "פודמוס" סירב לשתף פעולה עם "איחוד השמאל" של הקומוניסטים (חרף ההצעות הרבות של חזית השמאל העקבי), הפעם הבינו ב"פודמוס" שאין מנוס מהקמת רשימה משותפת, בה יש מצע מוסכם; אבל כל מרכיב היה חופשי להציע לבוחרים את עקרונותיו.
בניגוד לפעילים בולטים במחאה בישראל כמו חברי הכנסת סתיו שפיר ואיציק שמולי, שהצטרפו למפלגת העבודה המסואבת בתום המחאה, לפעילים בספרד לא עמדה האפשרות הזאת: הם הביעו שאט נפש מכל מה שקשור למפלגות הבורגניות שהרכיבו את הממשלה, ולא היה סיכוי שיחברו אליהן כדי לקדם את השינויים שבהם חפצו. עם זאת, ובניגוד לכל הסיכויים, "פודמוס", בהנהגת מרצה צעיר למדעי המדינה בשם פבלו איגלסיאס, הצליחה להכניס חמישה נציגים לפרלמנט האירופי בבריסל ולרשום לזכותה הישג מרשים גם בבחירות האזוריות שנערכו בתחילת 2015.
גם בימין צמח מנהיג: אלברט ריברה, של מפלגת המרכז-ימין החדשה" סיודדנוס" ("אזרחים"). ריברה יודע לנצל היטב את תחושות הציבור הספרדי לאחר המחאה במדינתם. זאת, לטובת עמדות הימין. הוא גם מאתגר את המפלגה העממית הוותיקה. בעוד ש"פודמוס" בנתה מצע חברתי וכלכלי שמאלי, ריברה משתמש בניקיון כפיו ובקמפיין שנושא משב רוח רענן כדי לנסות לשנות את צורת השלטון בפרלמנט הספרדי. את הדגש במצע המפלגה שם ריברה על "ארגון חדש ויעיל של מוסדות השלטון", על חוק בחירות חדש ועל הצורך בבחירת חברי פרלמנט שלא הורשעו בפלילים – כפי שניתן למצוא בימין המסורתי.
