סופר, מחזאי ואיש השלום המצרי הפופולרי תאופיק אל חכים נולד ב-9 באוקטובר 1898 בעיר אלכסנדריה במצרים. אביו שימש כפקיד בשירות התביעה הכללית באלכסנדריה. אמו הייתה בתו של בעל ספינות עשיר ממוצא עות'מאני ובעלת השכלה כללית רחבה למדי אשר נטעה בבנה את החיבה למוזיקה ולספרות. בשנת 1921 לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד משפטים באוניברסיטה המצרית בקהיר. את מחזותיו הראשונים כתב בהיותו סטודנט. בשנת 1925 קיבל אל-חכים רישיון לעריכת דין והמשיך את לימודי המשפטים בפריז, שם הוא בילה את רוב זמנו בצפייה במחזות.
ב-1927 חזר אל-חכים למצרים שם עבד במשרות שונות במשרדי המשפטים והחינוך. בתחילת שנות הארבעים שימש אל-חכים כעיתונאי בעיתון המצרי "אל-אח'באר אל-יום". המחזה הראשון של תופיק אל-חכים "אהל אל כהף" ("אנשי המערה") שפורסם בשנת 1933 והועלה על הבימה בשנת 1935, נכשל מבחינה מסחרית, אך זכה לביקורות נלהבות ולשבחים רבים מצד מבקרים כמו טה חוסיין. בשנות השלושים פרסם אל-חכים כמה מן הרומנים החשובים בתולדות היצירה המצרית המודרנית אשר הפכו את אל-חכים לאחד מדובריה החשובים של הספרות הלאומית המצרית הייחודית שצמחה לאחר מהומות 1919 במצרים. בחלק מן הרומנים הללו אל-חכים שזר חלקים מן הביוגרפיה האישית שלו עצמו.
הראשון שבהם "שיבת הרוח" ("עודת אל-רוח") משנת 1933, תיאר את נעוריו. הרומן השני מ-1937, "יומנו של תובע בכפרי מצרים" ("יומיאת נאיב פי אל-אריאף") תיאר בלשון היתולית סטירית את חוויותיו היומיומיות כתובע במחוזות השונים של מצרים. הרומן השלישי "ציפור מן המזרח" (עספור מן אל-שרק") משנת 1938 תיאר את חייו כסטודנט בפריז.
בשנת 1951 התמנה למנהלה של הספרייה הלאומית המצרית "דאר אל-כתב אל-מצריה". בשנת 1945 מונה לחבר באקדמיה ללשון ערבית ובשנת 1956 לחבר במועצה הארצית לאומנויות.
בנוסף לרומנים פרסם אל-חכים גם מספר גדול של סיפורים קצרים, קטעי דרמה וכן שתי יצירות אוטוביוגרפיות נוספות כגון "פריחת החיים" ("זהרת אל-עמר") מ-1943 ו"כלא החיים" ("סגן אל-עמר") מ-1964. בסך הכל אל-חכים כתב למעלה מחמישים ספרים ובהם סיפורים, רומנים ומחזות. בשנת 1960 זכה בפרס המדינה לספרות
בניגוד לשאר האינטלקטואלים המצרים שפעלו בשנות העשרים והשלושים, נמנע תאופיק אל-חכים מלהיות חבר בארגון פוליטי כלשהו, וזאת למרות הפופולריות הרבה לה זכה בקרב הציבור. עם זאת, ביצירותיו הרבה לעסוק בביקורת חריפה כלפי המערכת הפוליטית המצרית. במחזותיו "פרקסגורה או בעיית השלטון ("פראכסא או משכלת אל-חכם") מ-1939, ו"עץ השלטון" ("שגרת אל-חכם") מ-1945, ביקר את המערכת הפוליטית במצרים של בין שתי מלחמות העולם והגדיש בהם את משנתו הליברלית וההומנית.
כמו כן, היה בין הראשונים שהתפכחו מאשליית שלטונו האוטוריטרי של גמאל עבד אל נאצר, כאשר עיקר ביקורתו נגד העידן הנאצריסטי מופיעה בספרו "שיבת ההכרה" ("עודת אל-ועי") מ-1974. אל-חכים הטיף לשלום ולהבנה בין ישראל למצרים ותמך בהסכם השלום עם ישראל. כובע הברט הצרפתי אותו אימץ בזמן שהותו בפריז, הפך לסימן ההיכר המפרסם שלו בקרב הציבור.
תופיק אל-חכים נפטר בשנת 1987
על תאופיק אל חכים:
תאופיק אל-חכים – אוכל לכולם – מערכה שנייה (מערבית: יותם בנשלום), דחק – כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
