פרופסור ששון סומך, מחשובי החוקרים של הספרות הערבית, נפטר הלילה (ראשון) בתל-אביב. בנוסף לפועלו האקדמי, עליו זכה בפרס ישראל ובפרס א.מ.ת, סומך היה גם משורר, סופר, מתרגם וחבר מערכות העיתונים היומיים "אל אתיחאד" ו"קול העם" ושל הירחון הספרותי "אל ג'דיד" – כולם בהוצאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

פרופ' ששון סומך (צילום: ויקיפדיה)

סומך נולד בבגדאד בשנת 1933 למשפחה חילונית משכילה. העניין בתרבות הערבית צמח אצלו מגיל צעיר, וכבר בהיותו תלמיד בית ספר בעיראק כתב ופרסם משיריו בערבית ספרותית. בגיל 17 נאלץ לעזוב את עיראק והגיע לישראל. המפגש המכונן בין התרבות הערבית לזו העברית, והחלטתו לשמור על נאמנות וזהות לשתיהן גם יחד, הובילו אותו לחבר בין התרבויות הן בחייו והן בפועלו הנרחב.

יחד עם יוצאי עיראק וחברי מק"י נוספים, כמו סמי מיכאל, דוד צמח ושמעון בלס, המשיך סומך ליצור ולכתוב בשפת אמו בעיתון "אל אתיחאד" ובכתב העת הספרותי "אל ג'דיד", אותו כינה "חד-לשוני ודו-לאומי" בשל הצטרפותם של כותבים יהודים-ערבים למערכת יחד עם חבריו הערבים וביניהם אמיל חביבי, תופיק זיאד, מחמוד דרוויש ועוד רבים מחשובי הספורים והמשוררים הפלסטיניים. הוא גם כתב במוסף הספרותי של יומון מק"י "קול העם" בעריכת המשורר אלכסנדר פן.

סומך פרש ממק"י לקראת שנות השישים, אך המשיך לקדם ולעודד שיתופי פעולה תרבותיים בין יהודים וערבים, לפעול נגד גזענות ובעד שוויון ושלום ולשתף פעולה עם מק"י. בהדרגה הפסיק לכתוב בערבית ועבר לתרגום ספרות ערבית לעברית והתקדם בלימודיו עד שהפך לאחד מבכירי החוקרים בתחומו. הוא השתתף בכנס לציון 90 שנה להקמת מק"י שנערך באוניברסיטת תל-אביב ב-2009. הוא גם לקח חלק ב-2006 באירוע לציון מאה שנה להולדתו של אלכסנדר פן וחמישים שנה לצאת ספר שיריו הראשון, "לאורך הדרך" שנערך ביפו. ששון גם פרסם שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בגדאד אתמול" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004) על חייו בעיראק והשני "ימים הזויים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008), על חייו בישראל.