גדול סופרי אמריקה הלטינית וחתן פרס נובל לספרות, הלך לעולמו אתמול (חמישי) כשהוא בן 87. כך דיווח הבוקר העיתון הקובני גראנמה – אשר פרסם מדור מיוחד לזכרו. גרביאל גרסיה מארקס הקולומביאני היה אחד הסופרים החשובים והמוערכים בני המאה ה-20 ומי שנחשב למכונן ז'אנר הריאליזם המאגי, אושפז באחרונה בעיר מקסיקו, שם התגורר בשנים האחרונות, לאחר שסבל מדלקת ריאות. עם מותו פרסם נשיא ונצואלה, ניקולאס מדורו, הודעה מיוחדת ובה נאמר "הלך לעולמו אחד מידידי המהפכות באמריקה הלטינית הגדולים". גם המפלגה הקומוניסטית של צ'ילה פרסמה הודעה מיוחדת ובה נאמר, לראשונה, שגרסיה מארקס לקח חלק פעיל במאבק נגד הדיקטטורה של הגנרל הפרו-אמריקאי אוגוסטו פינושה ששלט בצ'ילה בין השנים 1990-1973.

פידל קסטרו יחד עם ידידו גרסיה מארקס, בעת אחד הביקורים של הסופר הקולומביאני בקובה (צילום: גראנמה)

גרסיה מארקס נולד ב-1927 בקולומביה. במהלך הקריירה הספרותית הענפה שלו חיבר עשרות סיפורים קצרים ורומנים, וכן כתב תסריטים והיה מעורב בהפקות קולנועיות שונות. מבין ספריו המפורסמים שקנו לו שם עולמי והפכו לרבי מכר עולמיים: "מאה שנים של בדידות", "אהבה בימי כולרה", "כרוניקה של מוות ידוע מראש" ו"הסתיו של פטריארך".

הוא פתח בקריירה עיתונאית בזמן לימודי המשפטים באוניברסיטה הלאומית של קולומביה, בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, כשכתב טורי דעה לעיתון המקומי. במהלך תקופה זו חבר לחבורת סופרים שדרבנה אותו לפתוח בקריירת הכתיבה הספרותית שלו. בהמשך שימש ככתב בעיתון "אל אקספקטאדור" – בו גם נודע בעקבות שערורייה שנגרמה עקב כתיבת 14 מאמרים שחשפו את סיפורה הנסתר של ספינת ים קולומביאנית שטבעה באופן מוזר. לאחר הפרסומים על שערורייה זו, שחשפה מחדל שלטוני, נשלח לאירופה על ידי העיתון לשמש ככתב זר.

ב-1955 פרסם את הנובלה הראשונה שלו, "סופת שלכת", שכל אירועיה מתרחשים בחדר אחד, במהלך חצי שעה של יום ד', 12 בספטמבר 1928. ב-1967 פרסם את יצירת המופת "מאה שנים של בדידות" (בעברית ראתה אור בהוצאת "עם עובד" והייתה לרב מכר) שנולדה מתוך כוונה לכתוב סיפור מחווה לבית סבו וסבתו, שם גדל. כתיבת הרומן נמשכה כשנה וחצי, וכשראה אור זכה לתהודה רבה ושבחים מצד קוראים ומבקרים ברחבי העולם. את ההכרה הבינלאומית לה זכה בעקבות "מאה שנים של בדידות" הובילה את גרסיה מארקס להיות מגשר בין ממשלת קולומביה ללוחמי הגרילה במדינה בסוף שנות ה-60. בעקבות התבטאויותיו הפוליטיות תויג בארצות הברית כקומוניסט וכ"אישיות חתרנית", ונאסר עליו להיכנס לגבולות המדינה – איסור שהותר רק כשביל קלינטון התמנה לנשיא. דעותיו הפוליטיות השמאליות על אופי השלטון הפרו-אימפריאליסטי באמריקה הלטינית באו לידי ביטוי בספרו "סתיו של פטריארך" מ-1975, העוקב אחרי סיפור חייו של רודן כוחני ונצחי.  לאחר פרסום הרומן עבר לחיות עם משפחתו בעיר מקסיקו. בשנים אלו התנגד באופן גלוי לשלטון הדיכוי של פינושה בצ'ילה בפרט, ולשלטונות דיכוי באמריקה הלטינית בכלל. הוא גם קיים יחסים קרובים עם מנהיג המהפכה הקובנית, פידל קסטרו, וביקר לעתים תכופות באי הסוציאליסטי מאז ימיה הראשונים של המהפכה שהתחוללה ב-1959.

חלק מספריו המפורסמים זכו לעיבודים קולנועיים, כמו זה של הבמאי הבריטי מייק נואל מ-2007 ל"אהבה בימי כולרה", ובחלקם אף היה מעורב בכתיבת התסריט. במהלך הקריירה הספרותית שלו הביע גרסיה מארקס תמיכה באמנות הקולנוע, ואף כיהן כמנהל מכון הקולנוע בהוואנה אותו סייע להקים, וכן כיו"ר קרן הקולנוע באמריקה הלטינית. ב-8 בדצמבר 1982 הוענק לו פרס נובל לספרות ונשא נאום תחת הכותרת "הבדידות של אמריקה הלטינית", בו אמר בצניעות כי הפרס ניתן לספרות האמריקנית-לטינית כולה, והוא מקבל אותו בשמה.

ב-1999 אובחן בגופו סרטן מסוג לימפומה, שבהמשך נכנס להפוגה בעקבות טיפולים כימותרפיים. ספרו האחרון "לחיות כדי לספר" ראה אור ב-2002, כחלק מטרילוגיה מתוכננת של ספרי זיכרונות שביקש לכתוב. ביריד הספרים הבינלאומי בגוודלחארה שבמקסיקו, בשנת 2009, הצהיר אל מול קהל מעריצים גדול כי הכתיבה מתישה אותו. ב-2012 הודיע אחיו של גרסיה מארקס בהודעה רשמית כי הוא הפסיק לכתוב עקב מחלת הדמנציה ובאפריל האחרון אושפז בעקבות דלקת ריאות.

גרסיה מארקס כותב על ידידו פידל קסטרו (בספרדית):

http://www.granma.cu/cultura/2014-04-17/el-fidel-castro-que-yo-conozco

פידל קסטרו כותב על ידידו גרסיה מארקס (בספרדית)

http://www.granma.cu/cultura/2014-04-17/la-novela-de-sus-recuerdos