עשרות אזרחים ערבים תושבי הנגב הפגינו ביום ראשון האחרון מול משרדי קק"ל בירושלים, במחאה על תוכניות להריסת בתים בכפרים הבלתי–מוכרים. בהפגנה השתתפו, בין השאר, חברי כנסת מן הרשימה המשותפת וראשי ועדת הייצוג העליונה של ערביי הנגב – הזרוע הרשמית של ועדת המעקב של האזרחים הערבים בישראל בדרום הארץ. רבים מן המפגינים נמנים עם תושבי הכפר הבלתי–מוכר ח'רבת אל–וטן, יישוב שנוסד לפני קום המדינה ובו מתגוררים כ-3,200 תושבים. חלק מבתי הכפר מאוימים כעת בהריסה בתואנה שקק"ל מעוניינת לייער את השטח. על השלטים שנשאו המפגינים נכתב בין השאר: "קק"ל נוטעת עצים ועוקרת אנשים", וכן "תרמת לקק"ל? גזלת אדמות".

מוחמד ברכה נואם באסיפה שנערכה בשבוע שעבר כפר הבלתי–מוכר ח'רבת אל–וטן (צילום: זו הדרך)

להפגנה בירושלים קדמה פגישה שהתקיימה בשבוע שעבר בכפר ח'רבת אל–וטן ביוזמת ועדת המעקב, בהשתתפות נציגי מפלגות, ראשי רשויות מקומיות, חברי כנסת, פעילים ורבים מתושבי הכפרים הבלתי–מוכרים (ר' גיליון 24 של "זו הדרך"). בפגישה הוחלט לצאת למחאה נגד תוכניות הריסת הבתים, המאיימות על ח'רבת וטן ועל תשעה כפרים נוספים. בפגישה אמר יו"ר ועדת המעקב, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה: "עשרות מכפרי הנגב מאוימים בעקירה ובגירוש תושביהם, ומצב זה נמשך שנים ארוכות. המטרה הבסיסית (של המוסדות הציוניים – א"ט), העומדת בעינה מאז הנכבה, היא לרכז את האוכלוסייה הערבית בשטח קטן ככל האפשר ולהפקיע את שאר אדמותיה – הנמצאות בבעלותה זה עשרות ואף מאות שנים. הצעד האחרון במסגרת מדיניות גזענית זו הוא התוכנית לעקור את בתי הכפר ח'רבת וטן כדי לייער את אדמותיו". כמו כן ציין ברכה כי על אדמותיהם של חלק מהכפרים מאיימות תוכניות כלכליות של חברות פרטיות – לדוגמא, מכרה הפוספטים "שדה בריר".

עוד הדגיש ברכה: "אסור לנו להפקיר את תושבי הנגב לגורלם ולאפשר לשלטון להפריד בינינו. המאבק נגד עקירת הכפרים בנגב והמאבק נגד הריסת הבתים במשולש ובצפון הם שני צדדים של אותה מערכה, המשותפת לכל הציבור הערבי – מערכת ההישארות על אדמות המולדת. יסוד הצלחתנו במאבק זה הוא אחדותנו. יש לצאת לרחובות להפגין נגד כל התוכניות אשר מאיימות על הציבור הערבי, כמו גם נגד התוכניות המאיימות על העם הפלסטיני בחיסול זכותו לעצמאות לאומית".

בהקשר זה: לאחרונה פרסם הארגון "משמר זכויות האדם" דו"ח בנושא מדיניות הקרקעות בישראל. מדו"ח זה עולה כי מדיניות ממשלת ישראל מגבילה באופן קיצוני את גישתם של אזרחים ערבים לאדמות, ובכך מחריפה את משבר הדיור ביישוביהם ומעודדת בנייה ללא רישוי. לפי הדו"ח, התוצאה של עשרות שנים של הפקעת קרקעות ומדיניות תכנון מפלה היא יישובים המאוכלסים בצפיפות, כמעט ללא שטחים להתרחבות. בינתיים דואגת ממשלת ישראל לצמיחתם ולהתרחבותם של יישובים יהודיים שכנים, אשר רבים מהם נבנו על חורבות כפרים פלסטיניים שנהרסו ב-1948. בישובים יהודיים קהילתיים קיימות ועדות קבלה החוסמות למעשה את גישתם של פלסטינים למגורים בתחומם.

לדברי אריק גולדשטיין, מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון משמר זכויות האדם, המדיניות הישראלית בשני צידי הקו הירוק מגבילה את הפלסטינים למרכזים מאוכלסים בצפיפות, תוך העמדת כמה שיותר קרקעות לרשות יישובים יהודיים. "פרקטיקות אלה מוכרות היטב בכל הנוגע לגדה המערבית הכבושה. אך הרשויות הישראליות אוכפות פרקטיקות מפלות של ניהול קרקע גם בתחומי ישראל", אמר גולדשטיין.

מדינת ישראל שולטת במישרין ב-93% מהקרקעות שבשטחה. אדמות מדינה אלה מנוהלות ומוקצות בידי סוכנות ממשלתית – רשות מקרקעי ישראל. כמעט מחצית מחברי הגוף המנהל אותה הם אנשי הקרן הקיימת לישראל, שתפקידה המפורש הוא לפתח ולהחכיר אדמות ליהודים בלבד. הקרן מחזיקה ב-13 אחוזים מאדמות המדינה, והמדינה מחויבת להקצות קרקעות אלה "למען יישוב יהודים". הפלסטינים אזרחי ישראל הם 21 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, אולם פחות משלושה אחוזים מכלל האדמות בישראל נמצאות בתחומי השיפוט של יישובים ערביים. הערבים בישראל גרים ברובם ביישובים אלה.

רשויות המדינה משתמשות בשיטות שונות כדי להגביל את התרחבותם של היישובים הערביים: ייעוד חלקים משטחי היישובים לשימוש חקלאי או סיווגם כשטחים "ירוקים" האסורים לפיתוח, וכן סלילת כבישים ובניית תשתיות אחרות באופן המונע את התרחבות היישובים. דו"ח שהזמינה ממשלת ישראל בשנת 2003 מצא כי "יישובים ערביים רבים 'הוקפו' בשטחים כמו אזורי ביטחון, מועצות אזוריות יהודיות, גנים לאומיים ושמורות טבע, כבישים מהירים וכיוצא באלה, הפוגעים באפשרות התרחבותם בעתיד".

הגבלות אלה יוצרות בעיות של צפיפות ומצוקת דיור ביישובים הערביים. לפי הערכה שמסר "המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי", בין 15 ל-20 אחוזים מבתי המגורים ביישובים ערביים הוקמו ללא היתרים: חלקם משום שהבקשות שהגישו בעליהם להיתרים נדחו, ואחרים – לאחר שהבעלים לא הגישו בקשות מתוך ידיעה שהרשויות יידחו אותן בטענה שהן סותרות ייעודי קרקע קיימים. הארגון מעריך כי ל-60 עד 70 אלף בתים בישראל נשקפת סכנת הריסה. נכון לחודש יולי 2015, 97% מ-1,348 צווי ההריסה התקפים בישראל הוצאו למבנים ביישובים ערביים.

כדי להתמודד עם מצוקת הדיור בקרב פלסטינים אזרחי ישראל ועם הפרקטיקה של ההשתלטות על אדמות יישובים ערביים, על הרשויות לתת עדיפות לצורכי הגידול של יישובים אלה במסגרת תהליכי ייעוד קרקעות, להקצות להם אדמות מדינה ולהרחיבם, ולבטל את החוק המתיר אפליה גזענית באמצעות ועדות קבלה.

אסף טלגם

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"