נכתב על ידי אימאן קאסם סלימאן ופורסם באתר nrg.
מאז ומתמיד הייתה קבוצת מכבי חיפה אהודה במגזר הערבי ולאו דווקא בגלל הכדורגל בלבד. שילובם של שחקנים ערבים בקבוצה שהפכו להיות כוכבי המגרש היווה אות של תקווה שאכן ניתן להיכנס אל תוך ההישגים הספורטיביים באופן שוויוני ומבלי לתרץ בקביעות או להתנצל על כך שהאיש הוא ערבי. בחיפה, להבדיל מקבוצות אחרות, אין מחסום בלתי חדיר עבור שחקנים ממוצא ערבי או אסלאמי. הרי איך ניתן אז לצעוק " מוות לערבים!" אם אחד משחקני הקבוצה הוא ערבי? הוא עלול למות באמצע המשחק.
נחזור לניצחונה הכפול של מכבי חיפה בדרך לשלב הבתים של ליגת האלופות, מבחינה ספורטיבית הירוקים הפגינו יכולת מצוינת, והגיעו לעוד הזדמנויות שהיו מסוגלות להעלות את הניצחון להפרש יותר גדול, לאחר מכן הגיע הניצחון השני ברמת גן במשחק מרתק ומחושב היטב מכל הבחינות.
אבל אני לא מרשה לעצמי לפלוש לתחום פרשני הספורט ואשמור להם את הכבוד לנתח את מהלך המשחק. אצלי אחרי 90 דקות של משחק מהנה נשאר חרוט בזיכרון השם " מוחמד". בחור שהיה יכול להישאר אלמוני בעיני כל הישראלים במיוחד על רקע העובדה שהוריו בחרו לו את השם הכי נפוץ ושגרתי אצל כמעט כל משפחה ערבייה – שמו של הנביא.
אבל כאשר מוסיפים את שם המשפחה גדיר האלמוניות מתחילה להתפוגג. השחקן הראה יכולת מדהימה לעיני אלפי צופים במגרש ומאות אלפים מול המסכים והבקיע גול בכל אחד משני המשחקים והיה שותף עיקרי בהישג הקבוצה. ואם חסרה לכם עוד חתיכת מידע מעניינת, הבחור המבריק הזה הוא מכפר ביר אלמקסור, עוד כפר ערבי נידח בישראל שבמקרה הטוב אחוז אחד מקוראי מילים אלה ביקרו בו או יודעים היכן הוא נמצא – באזור הצפון ליד שפרעם אם מישהו רץ מיד לאטלס.
מוחמד גדיר בחר לו דרך להצטיין, בכדורגל. ויש לו את הנתונים הפיזיים לעשות זאת. אלישע לוי האמין בו כמו שהוא האמין לפני שתי עונות בקבוצת בני סכנין ורומם אותה לפסגת טבלת הליגה.
ואני פונה אל כל אוהדי הכדורגל ואוהדי והכדורגל הישראלי בפרט ומבקשת, בעוד אתם מעריצים את מוחמד גדיר על כך שהיה לו חלק חשוב בניצחונה של מכבי חיפה תחשבו על עוד הרבה מוחמדים בחברה הערבית בישראל שיכולים להצליח בתחומים אחרים ושונים לגמרי. אולי פעילותם לא תהיה נוצצת, אך גם הם רוצים להצליח ולהיות חלק מההישגים בתחומם ולהרגיש את הטעם המתוק של הכבוד והשוויון.
