"כיום אין התחייבות חוזית בין החברות המשווקות מים מינרליים ובין המדינה. משום כך גם אין קריטריונים, מלבד על איכות המים, לאישור הפעלתה של חברה לממכר מים מינרליים", כך קובע מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנכתב לבקשת ח"כ דב חנין (חד"ש) לקראת דיון בנושא שנערך השבוע בוועדת ששינסקי 2 לבחינת מדיניות התמלוגים על משאבי הטבע. בישראל פועלות שלוש חברות לשיווק מים מינרליים: מי עדן, נביעות ועין גדי. מי עדן ונביעות אינן שואבות מים, אלא רוכשות את רובם ממקורות. החברות משלמות על המים על פי תעריף הצרכן התעשייתי העומד על 8.43 שקלים לעומת 9.26 שקלים למ"ק לצרכן הביתי. עם זאת, התעריף צפוי להשתוות לתעריף הצרכן הביתי בתוך כמה שנים. עין גדי משתמשת במים המופקים בקיבוץ עין גדי, המשלם על כך היטל הפקה.
כמויות המים המוקצות לחברות נקבעות בידי רשות המים, ועם השנים הן גדלו מכ־200 אלף מ"ק לשלוש החברות באמצע שנות התשעים ל־943 אלף מ"ק ב־2012 – כמעט פי חמישה. עם זאת מדובר רק ב־1% מכלל המים השפירים המוקצים לתעשייה. מחקר מועלות כמה חלופות להטלת תמלוגים ובהן שינוי היטל ההפקה למים המינרליים, שינוי תעריף המים שחברות המים משלמות, קביעת דמי הזיכיון שישולמו למדינה על הזכות להפיק מים מינרליים, עריכת מכרז בין החברות שתיקבע בו תמורה כספית, והטלת אמצעי מיסוי נוספים על המוצר המוגמר בדומה למס רווחי היתר על הגז. יצוין שבדו"ח מבקר המדינה בנושא תמלוגים על משאבי טבע שפורסם בשבוע שעבר נכתב כי בינואר מסר מנהל רשות המים אלכס קושניר למבקר כי הרשות שוקלת הטלת דמי זיכיון שנתיים במקום תמלוגים. לדברי ח"כ חנין, "התנהלות המדינה בעניין המים המינרליים היא שערורייה כלכלית וחברתית. נותנים באפס כסף משאב של המדינה, זה נמכר במחיר יקר, והכל נעשה ללא מכרז".
