בשבוע שעבר התקיימו שני המופעים – "בת המקום", בפסטיבל "לבי במזרח" לתרבות ולאמנות המזרח בישראל, ו-"שרות חוה אלברשטיין" בפסטיבל המוזיקה העצמאי ביערות מנשה. שני המופעים כללו מוזיקה על טהרת המין הנשי, והתבססו על שני אוספי מוזיקה שהתפרסמו לאחרונה. לבד מן הייחוד המגדרי, ניכר שקשה לחשוב על פרויקטים רחוקים יותר זה מזה מבחינה תרבותית.
פסטיבל "לבי במזרח", שהתקיים השנה בפעם הרביעית, מאורגן בידי קואליציה של ארגונים לחלוקה שוויונית של תקציבי התרבות, ונערך בתל-אביב, ביפו, בבאר-שבע ובאשקלון. בתוכנית הפסטיבל נכתב: "א/נשי רוח ויוצרות/ים פורשות/ים מנעד רחב של השפעות תרבותיות, תוך מגע אינטנסיבי והדוק עם העולם שמקיף אותנו, על האלמנטים הערביים והמוסלמיים שבו. היצירות והדיונים המרתקים מבקשים להציע סדר יום אחר, הפתוח להכלת השונה, הרואה במגוון דרך חיים, המעריך במידה שווה את אוצרות התרבות הבאים מן המזרח והמערב".
פסטיבל יערות מנשה, שמתקיים זו השנה השישית, מאורגן בידי המועצה האזורית מגידו בלב יער קק"ל, ומוקדש לתרבות רב-תחומית עצמאית בישראל. באתר הפסטיבל נכתב: "פסטיבל יערות מנשה נולד כחלום של מספר חברים, מתוך רצון וצורך לקדם ולפתח תרבות עצמאית, מקורית, בעלת אמת פנימית ומתוך ניסיון לחבר בין תרבות, קהילה וסביבה. בשנים האחרונות הפסטיבל תופס תאוצה כאחד מעמודי התווך של עולם התרבות העצמאית בישראל".
ההבדלים באופיים של שני הפסטיבלים משתקפים היטב בשני אוספי המוזיקה. עם זאת, מעניין לראות שפסטיבלים ששמים דגש בקידום תרבות אלטרנטיבית בארץ מעמידים במרכזם מופע שכולו נשים. בשני הפסטיבלים הופיעה רשימה חלקית מתוך המשתתפות באוסף, וזו לאו דווקא שיקפה אותו נאמנה. האם כל אחת מהמשתתפות לא הייתה יכולה לשאת על כתפיה הופעה עצמאית? הלא רבות מבין המשתתפות עושות זאת בלאו הכי.
המוזיקאית היחידה המשתתפת בשני האוספים היא אסתר רדא. ניכר הפער בין השירים שהיא מבצעת בכל אחד מהאוספים. ב-"בת המקום", רדא מבצעת את "ננו ניי" מאלבום הבכורה שלה, שהוא השיר הראשון באמהרית שנכנס בחודש מארס האחרון לרשימת ההשמעה של גלגל"צ. מדובר בהישג פוליטי, בה במידה שזהו הישג אמנותי של הזמרת, אשר פרצה למרכז הבמה בשנה האחרונה. לעומת זאת, ב-"שרות חוה אלברשטיין" מבצעת רדא גירסת כיסוי נפלאה לשיר "אתה פלא", ומחלצת ממנו שיר נשמה מרומם, שהוא חף מהנימה האירונית הנלווית פעמים רבות לשירתה של אלברשטיין.
אם רב השונה על הדמיון בין שתי ההופעות ובין שני אוספי השירים, אז מה הטעם להשוות? לטעמי, האזנה לכל אחד מהאוספים מזמנת חוויה מרתקת, אשר מאפשרת לחוש את רוח התקופה, את ריבוי האופציות התרבותיות האפשריות כעת, ואיזו אווירה של שיתוף ושותפות שנלווית אליה.
האוסף "בת המקום" הוגדר כאוסף שירת נשים מ-"קפה גיברלטר", שהוא מגזין לתרבות מהפריפריה, בעריכתו של אופיר טובול. האוסף פורסם לרגל יום האישה הבינלאומי האחרון, והוא ניתן להורדה ולהאזנה בחינם באתר האינטרנט של "קפה גיבלרטר". האוסף – בעריכת טובול, זהר אלמקייס וחן אלמליח – כולל שבעה-עשר שירים של יוצרות מוערכות בשפות שונות, וביניהן ערבית, פרסית, אמהרית, צרפתית, הודית ועברית.
צוות הקפה מציע הסברים מאירי עיניים לגבי הזמרות והשירים, דבר המאפשר כניסה קלה לאלבום עבור מי שלא מורגלת בסביבה מוזיקלית עשירה כל כך. המגוון האקלקטי והמטלטל מציע בין היתר שיר במרוקאית של נטע אלקיים, שאת מילותיו כתבה במשותף עם הפנתר השחור ראובן אברג'יל. השיר נכלל בפסקול הסרט "אנשים כתומים", שעלה לאחרונה לאקרנים. עוד נכלל באוסף: אילנה אליה בפרשנות פמיניסטית ומעצימה ל-"אשת חיל", ליאורה יצחק בביצוע שמשלב עברית עם הודית ל-"פזמון ליקינטון", מתוך אלבום הילדים "בייבי אוריינטל", מורין נהדר בשיר ערש בפרסית, ואמנית הסאונד החלוצית מאירה אשר בקטע מוזיקלי שאין להגדירו במילים.
מול השפע המתפרץ של "בת המקום", ניכרת השמרנות והמיינסטרימיות בעשייה המוזיקלית של "שרות חוה אלברשטיין". אוסף זה הוא היבול השנתי של פרויקט גרסאות הכיסוי "עבודה עברית", שהתחיל את דרכו בשנת החמישים של מדינת ישראל, ובשנים האחרונים מוקדש כל שנה ליוצר אחר. באלבום בולטים השיר הפוליטי "הקוסם" בביצוע שילה פרבר, שנכתב כביקורת על בנימין נתניהו, ביצוע נוגה של אפרת בן צור ל-"הלילה הוא שירים", ו-"כמו צמח בר" בביצוע דיקלה.
האזנה מצטברת מספקת שיקוף מרתק לרגע תרבותי בו קשה להצביע על תרבות הגמונית בעלת מאפיינים מסוימים, אלא על שפע של קולות. כל אחת מהמבצעות ומהיוצרות באוספים אלה מהווה חלק מפסיפס בו ההיררכיות נתונות לתנועה ולבחינה מחדש.
לילך ובר
cafe-gibraltar.com/bint-elbalad
avodaivrit.bandcamp.com/album/–6
