ב-11 במאי 1894 פרצה שביתה ארצית כלל אמריקאית במפעלי "פולמן" בשיקגו לייצור קרונות רכבת לאחר כי שביתה קטנה של איגוד עובדי הרכבת בשיקגו בסתיו 1893 כשלה. השביתה הכללית כללה חרם על כל קרונות הרכבת שיוצרו בחברת פולמן, השביתה נמשכה עד 20 ביולי 1894, כלל תנועת הרכבת מערבית לדטרויט, מישיגן פסקה ו250,000 עובדי הרכבת באזור מרכז – מערב ארה"ב שבתו.

4,000 עובדי הרכבת של חברת פולמן פתחו בשביתה לאחר הפחתות שכר ופיטורים בצל משבר כלכלי שהתחולל באותה השנה, העובדים התגוררו בפרוור העובדים "פולמן" מחוץ לשיקגו. איגוד עובדי הרכבת האמריקאי הוקם שנה קודם לכן על ידי מנהיג העובדים האמריקאי האגדי יוג'ין דבס שהתמודד מאוחר יותר על תפקיד נשיא ארה"ב חמש פעמים בשנים 1900, 1904, 1908, 1912 ו1920 על שביתת עובדי הרכבת הכריז דבס, פדרציית העובדים האמריקאית התנגדה לשביתה כי היא ראתה בה איום על כוחה ועל כוחו של איגוד עובדי הרכבת של הפדרציה.

בהפגנות בשיקגו נהרגו 30 עובדים ובמקומות אחרים בהם הפגינו נהרגו 40 עובדים. ממשלת ארה"ב בראשות גרובר קליבלנד הוציאה צו מניעה נגד דבס ואיגוד עובדי הרכבת בדרישה להפסקה מיידית של ההפרעה לפעילות הרכבות, לאחר שסירבו נשיא ארה"ב קליבלנד הורה לצבא להתערב בדיכוי המחאה. דבס הורשע, נשלח למאסר ואיגוד עובדי הרכבת הרדיקלי בראשותו פורק.

ב-1895 דבס שוחרר ממאסר והחל להקים את מה שיהפוך למפלגה הסוציאליסטית של ארה"ב, בועידה רשמית של ממשלת ארה"ב שהוקמה לאחר האירועים נמצא כי מגורי העובדים "פולמן" של בעלי המפעל ג'ורג' פולמן היו "לא אמריקאים" כלומר העובדים חיו בתת תנאים. ב-1897 ממשלת ארה"ב הורתה לג'ורג פולמן למכור את מגורי העובדים דרומית לשיקגו והמגורים הפכו לשכונה בשיקגו. כדי להפיס את דעתם של הפועלים ולכונן יום לאומי פחות רדיקלי מ-1 במאי, 4 בספטמבר הוכרז כיום העבודה האמריקאי