ישראל, המדכאת עם אחר, מציגה עצמה בצדקנות מזויפת, כמזדהית, לכאורה, עם המאבק ל'חופש' בסוריה. אך המלחמה בסוריה מזמן אינה מלחמת אזרחים למען 'חופש' אלא ניסיון להדיח משטר קיים במלחמה בינלאומית המבטאת את ניגודי האינטרסים בין המעצמות העולמיות והאזוריות. במלחמה זו הייחוד הוא שנלחמים בהם נוסף לצבא המדינה, בעיקר ארגונים תת–מדינתיים. הארגונים הם שליחים של מדינות החוסכות בדם אזרחיהן אך תומכות בכסף ובנשק בלמעלה מאלף ארגוני לוחמים שבהם מתנדבים מכל העולם – קצתם ממניעים אידיאולוגיים ורובם שכירי חרב. המלחמה בסוריה הרסנית יותר אפילו מהמלחמה שניהלה ארצות הברית בעיראק, אך היא 'זולה' – בלי נוכחות מסיבית על הקרקע של חיילי ארצות הברית, ובלי דם מערבי שנשפך.
למדינות המעורבות במלחמה בסוריה אינטרסים שונים ומסוכסכים, כל אחת נלחמת למען משהו אחר. ישראל נלחמת בסוריה נגד אסד, איראן וחיזבאללה. היא משתתפת במלחמה דרך הפצצה של כוחות ומתקני הממשלה הסורית ודרך תמיכה, בדרום סוריה, בכוחות המורדים של ג'בהת פתח א–שאם, מייסודה של אל קאעידה. לממשלת ישראל הימנית שספחה את הגולן וסירבה לנהל מו"מ לשלום עם אסד, אינטרס בריסוקה ובפיצולה של סוריה ובהמשך המלחמה וההרס. במזרח תיכון מבותר והרוס, יכולה ישראל של הימין להרגיש חזקה ובטוחה יותר.
כניסתה של רוסיה לפני כשנה לצד הממשלה הסורית שינתה את פני המערכה. הכנסת הגנה אנטי–אווירית חדישה ומטוסים רוסיים משקמת את הריבונות הסורית במרחב האווירי הסורי ומצירה את 'המערב הפרוע' שניהלה ישראל בשמי סוריה בשנים האחרונות. הקרב על חלב, העיר השנייה בגודלה בסוריה, למעשה כבר הוכרע, מיליציות המורדים הסלפיסטיות בראשות ג'בהת פתח א– שאם הממומנות ומצוידות בידי סעודיה, קטאר, המפרציות, טורקיה, ארה"ב ונאט"ו, הובסו בחלב. אסד מגבש את שליטתו בחלק מזה של מדינתו וישראל הממסדית מודאגת.
בשבועיים האחרונים, תקפה ישראל שלוש פעמים בדרום סוריה. בדרך כלל כשישראל תוקפת, הדיווח מגיע ממקורות זרים וישראל אינה מאשרת ואינה מכחישה. הפעם מצא לנכון שר הביטחון, אביגדור ליברמן, להתיר את חרצובות לשונו ולשחרר, בכנס שגרירים בישראל של האיחוד האירופי, הצהרת מדיניות ביחס לכל הסדר עתידי בסוריה: "לא משנה איזה הסדר יהיה בסוריה – האיראנים ואסד חייבים להיות מחוץ לסוריה ולא יכולים להיות חלק ממנו". ומה אם לא? לצורך איום, פרסמה ישראל גם רשימת אלפי יעדי תקיפה על החיזבאללה במקרה של עימות. אלה דברי רהב מסוכנים, במיוחד נוכח דו"ח מבקר המדינה שהתריע בשבוע שעבר על אי מוכנות העורף בישראל מפני התקפות טילים מרוכזות. מי שגר בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים.
מי שבאמת אכפת לו הסבל בסוריה, שואף להפסיק את המלחמה. הסדר שלא כולל את אסד (ואיראן) לא נראה כעת כאפשרי. ארדואן, שהכניס את צבאו לסוריה, תקוע שם ואינו מעז להפעיל, כמו ישראל, את חיל האוויר שלו בצורה רחבה. מצבה הכלכלי של טורקיה מתדרדר והסכמים אסטרטגיים עם רוסיה תלויים ביישור קו עם מעצמה זו וויתור על המטרה של הפלת אסד. מצרים של סיסי, שהייתה עד לפני כמה חדשים בת ברית של הסעודים, שינתה את מדיניותה ותומכת כעת באסד: משלחת צבאית וטייסים מצריים נמצאים בדמשק. ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, מנהל עם הרוסים שיחות להפסקת אש בסוריה, ויתמיד במאמציו להצלת הארגונים עד חילופי השלטון בארה"ב.
כולם מחכים לטראמפ. ומה יעשה טראמפ? החיבור לרוסים בהסכם הפסקת אש ויפתח במו"מ בין אסד לכוחות השונים בסוריה, או שיחליט על התערבות אמריקנית גדולה נוספת במזה"ת? ישראל וסעודיה תולות את יהבן בהמשך המלחמה. ליברמן עצמו הרואה בעצמו מין פוטין – דוחף את ישראל למשחק מסוכן באש!
אבישי ארליך
