ב-8 באפריל 1943 שני פועלים גרמנים, אוטו ואליזה המפל, הוצאו להורג ביד הנאצים. הם פיזרו תעמולה אנטי-נאצית בחוצות ברלין עד למעצרם ב-20 באוקטובר 1942. בעקבות נפילתו של אחיה של אליזה בתחילת מלחמת העולם השנייה, בצרפת ב-1940, החל הזוג בפעילות נגד המשטר הנאצי.

הם הדפיסו מאות גלויות וכתבו למעלה מ-200 עלונים בכתב-יד והפיצו אותם בתיבות דואר ובחדרי מדרגות ברחבי ברלין, בעיקר באזור מגוריהם בשכונת ודיג, בצפון העיר. הגלויות והכרוזים קראו לאי-השתתפות בעצרות המונים שארגנו הנאצים, להשתמטות מן השירות הצבאי ולהפלת אדולף היטלר מן השלטון.

במיוחד דרבנו אנשים לא לתרום למפעל העזרה לחורף, שהיה מפעל צדקה מדומה של הנאצים, שהפעיל לחץ על האזרחים לתרום כסף, ששימש למעשה למימון המלחמה. עם מעצרם הכריז אוטו המפל בפני השוטרים "המחשבה על כך שזכיתי להביע את מחאתי כנגד היטלר ומשטרו עושה אותי מאושר". במשפטם הודו בהאשמות כלפיהם, והסבירו את מניעיהם בכך שהושפעו מכמות האבדות שנסובו לגרמנים, ובייחוד מנפילתו של אחיה של אליזה.

עם זאת עמד אוטו על כך שפעל לבדו, ואשתו לא הייתה מעורבת במעשיו. השניים נמצאו אשמים ב"גרימת דמורליזציה בקרב הצבא" ובבגידה ונדונו למוות. לאחר נפילת המשטר הנאצי, בשנת 1946 מסר שר התרבות של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, המשורר יואכים בכר, את תיק החקירה של הגסטפו על בני הזוג לסופר הנס פאלאדה, שכעבור שנה פרסם את הספר "לבד בברלין" (שראה אור בעברית ב-2010 בהוצאת "ידיעות אחרונות") המבוסס על סיפור חייהם של אוטו ואליזה המפל. הספר היה להצלחה עולמית, וזכה לשבחים רבים. ב-1989, ביום השנה להוצאתם להורג נתלה לוח זיכרון על חזית הבית שבו התגוררו בשכונת ודינג בברלין