ממשלת ישראל הימנית הביאה את המדינה לנקודת שפל ביטחונית, מדינית וחברתית, ששיאה בטבח 7 באוקטובר. מדיניות ניהול הסכסוך של נתניהו ומהלכי הסיפוח של הימין הדתי-קיצוני הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל" – אלה מילותיהם של מנסחי המסמך החדש: "היוזמה הישראלית – חלופת המחנה הדמוקרטי למדיניות הממשלה: מפת דרכים מדינית לביטחון ארוך טווח", אשר פורסם בשיתוף פעולה בין מכון מיתווים למדיניות חוץ אזורית לבין קרן ברל כצנלסון.

מנוי עיתון סוף השבוע של "הארץ" קיבלו חוברת קטנה ובה פרטי היוזמה: מעין חלופה להיעדר תוכנית מדינית רשמית "ליום שאחרי" בעזה ותגובה לתוכנית המדינית של המתנחלים להקמת ההתנחלויות בעזה מחדש. כותב המסמך הוא עומר צנעני, בכיר לשעבר בצבא ובאמ"ן, אשר עסק בליווי התהליך המדיני מול הפלסטינים. צנעני הוא ראש התוכנית לקידום שלום במכון מיתווים וחבר המועצה לשלום וביטחון. ב-2015 פרסם את ספרו: "תהליך אנאפוליס: נווה מדבר או פאטה מורגנה".

מחנה המכונה ליברלי-דמוקרטי

היוזמה החדשה-ישנה מסמלת את ההיתקעות והדשדוש במקום של השמאל הציוני במשך עשורים. מרבית הסעיפים במסמך הופיעו במסמכים רבים ובוועידות רבות אחרות וישנה הסכמה ציבורית רחבה על סעיפים רבים כמו: הסכם אזורי עם ערבויות בינלאומיות, חילופי שטחים, הסדרי ביטחון, ועידת שלום בינלאומית (ועידת קמפ דייוויד – 2000, יוזמת ז'נבה – 2003, ועידת אנאפוליס – 2007).

כזכור, התפרק השמאל-מרכז מנכסיו האלקטורליים והתכנס בכנסת האחרונה לארבעת המנדטים של סיעת העבודה. חברי כנסת אלה מנסים, במעט הכוח שיש להם ובהיעדר השפעה ממשית, להעלות על סדר היום הציבורי את האפשרות לחזור למו"מ ישראלי-פלסטיני. הם מתנגדים לתוכניות של שרי הממשלה המשיחית הנוכחית.

מעל למחצית מהחברה הישראלית (ימין מתון, מרכז ושמאל) תומכים בפתרון שתי המדינות. כך עלה בכל הסקרים שנעשו בשנים האחרונות. התמיכה בתהליך מדיני ובמו"מ ישראלי-פלסטיני נשארת קבועה: מעל 50%. אולם, הפער בין התמיכה הציבורית למיעוט הייצוג הפוליטי מונע מאנשי ציבור וממכוני מחקר לקדם תוכניות מדיניות.

צנעני מודע היטב לכך שאין חידוש ניכר במסמך שכתב, ולכן הוא מציין סעיפים שהם בגדר חידוש. הראשון הוא – ביטול הגישה החד צדדית (ההתנתקות 2005) וההיעדר של יעד סופי (הסכם אוסלו 1993). החידוש השני לטענתו הוא הדרגתיות. אלא שזו בפועל חזרה על הטעות של חד-צדדיות שנעשתה בהסכמי אוסלו: חלוקת הפתרון המדיני לשלבים עם נקודות יציאה אפשריות מההסכם.

שבויה בקונספציה

אולם הנקודה החשובה ביותר היא שגם היוזמה המדינית-ביטחונית החדשה שבויה בדיוק באותה קונספציה של טרום פריצת המלחמה: ישראל תחכה נצח להקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל ותאמין כי לא תפרוץ מלחמה עקובה מדם שתגרור את האזור כולו לעימות הרסני. מחנה המרכז-שמאל, או הליברלי-דמוקרטי בשמו החדש, צריך לבחור בין החד-צדדיות המאפיינת את הימין לבין חתירה עיקשת ונחושה לפתרון מדיני המאפיינת את השמאל העקבי. רק פתרון מדיני יבטיח ביטחון לכל תושבי האזור.

לקריאת היוזמה הישראלית